מרטין נימלר

אמיל גוסטב פרידריך מרטין נימלר (14 בינואר 1892, 6 במרץ 1984) היה כומר פרוטסטנטי גרמני (נוצרי השייך לזרם הפרוטסטנטי) ושימש כנשיא מועצת הכנסיות העולמית. בתקופת הנאציזם הוא היה בין המתנגדים הבולטים למשטר.

נימלר נולד בליפשטט. במלחמת העולם הראשונה פיקד על צוללת וזכה בצלב הברזל. אחרי המלחמה הוא שירת בפרייקור (כוח פרמיליטרי לא סדיר). הוא למד תאולוגיה (לימוד הדת והכמורה) והוסמך לכמורה ב-1931. שימש בפארם, רובע בברלין.

בתחילה נימלר החזיק בדעות לאומניות. בעשור ה-1930, באוטוביוגרפיה שפרסם ב-1933, כינה את שנות רפובליקת ויימאר "שנים חשוכות". באחרית הדבר הביע תקווה שהיטלר יביא תחייה לאומה. ספרו הפך לרב-מכר, והוא גם תמך במאבק האנטי-קומוניסטי של הלאומנים.

החל ב-1934 חלה תפנית. נימלר ייסד את "איגוד החירום של הכמרים" ואת "הכנסייה המודָה" (Die Bekennende Kirche; קבוצה פרוטסטנטית שהצהירה על אמונתה). קבוצה זו סירבה לכניעה לנאציפיקציה של הכנסייה ולהשקפות אנטי-נוצריות של המשטר.

קיים מכתב משנת 1939 שבו ביקש להתנדב לצי הגרמני, ומסביבו התעוררה מחלוקת אם הוא מזויף. בפועל נימלר התבלט במאבקו לזכויות אדם נגד המשטר.

ב-1937 נשא דרשה נוקבת ונעצר. לאחר שחרור זמני הוא הורשע בעבירות נגד הממשל ובעבירות שקשורות לניצול מעמדו. מיד לאחר המשפט הושם במעצר מנהלי על ידי הגסטפו ונשלח למחנות ריכוז דכאו וזקסנהאוזן. שם שהה עד שחרורו על ידי בעלות הברית ב-1945, ובסוף המלחמה כמעט הוצא להורג.

אחרי המלחמה שימש כנשיא הכנסייה האוונגלית בהסן-נסאו עד 1961, ואחר כך כנשיא מועצת הכנסיות העולמית. הוא קרא להכרה באשמה משותפת של העם הגרמני בפשעי הנאצים כנתיב לכפרה. נימלר הפך לפציפיסט שתמך בפיוס עם מדינות מזרח אירופה. ביקר במוסקבה ב-1952 ובצפון וייטנאם ב-1967. ב-1967 קיבל את פרס לנין לשלום וב-1971 קיבל את צלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.

נימלר ידוע גם בזכות השיר/הדקלום "לא השמעתי את קולי". היצירה מביעה התנגדות לשתיקה של רוב האוכלוסייה מול עליית הנאציזם. השיר התגבש מתוך נאומים של נימלר משנת 1946. התיעוד הראשון שלו מופיע בספר של מילטון מאייר מ-1955. מאז הופיעו בגרסאות שונות שינויים בסדר ובקבוצות שנזכרות בו, ולכן אי אפשר לקבוע בוודאות איזו גרסה נכתבה במקור על ידו. בכל הגרסאות נשמרת רוח המסר נגד השתיקה והאדישות.

אמיל נימלר (1892, 1984) היה כומר גרמני. כומר זה הוא מי שמוביל תפילות ומטפל בקהילה.

בשנים הראשונות שירת בצי במלחמת העולם הראשונה. הוא פיקד על צוללת. אחרי המלחמה למד להיות כומר והוסמך ב-1931.

בראשית שנות ה-30 נימלר חשב שמה שקורה בגרמניה יכול להחיות את המדינה. אחר כך הוא שינה את דעתו. ב-1934 ייסד קבוצות כנסייתיות שהתנגדו לכך שהנאצים ישתלטו על הכנסייה.

ב-1937 נשא נאום חזק ונעצר. הוא נשלח למחנות ריכוז (מקומות שבהם נאצים עצרו וסגרו אנשים). שהה במחנות דכאו וזקסנהאוזן עד השחרור ב-1945. בסוף המלחמה כמעט הוצא להורג.

אחרי המלחמה הנהיג את הכנסייה באזור ההסן-נסאו. הוא עבד למען שלום ולמען שהעם הגרמני יכיר בחלקו באשמה. נסע למוסקבה ב-1952 ולצפון וייטנאם ב-1967. קיבל פרס לנין לשלום ב-1967 ואת צלב הכבוד הגדול של גרמניה ב-1971.

נימלר ידוע גם בשיר קצר ונוקב בשם "לא השמעתי את קולי". השיר מדבר על אנשים שלא דיברו כשרעו דברים רעים קרו. מקורו בנאומים שלו מ-1946. מאז יש לו גרסאות שונות, ולכן אי אפשר לדעת בדיוק איזו גרסה כתב בעצמו.