מריה מונטסורי

מריה טסלה ארטימיזיה מונטסורי (1870, 1952) הייתה מחנכת איטלקייה, רופאה, פסיכיאטרית ופעילה למען זכויות האדם. היא נולדה בקיארוואלה שבאיטליה ב-31 באוגוסט 1870. הוריה תמכו בלימודים שלה, ולכן כבר בגיל 13 למדה במכון טכני שבו רוב התלמידים היו בנים. היא הצטיינה במתמטיקה ובמדעים, וסירבה לוותר על שאיפותיה למרות הלחצים החברתיים.
בשלבי בגרותה עברה ללמוד רפואה באוניברסיטת ספיאנצה ברומא. היא נתקלה בעוינות והאפשרויות שלה הוגבלו, למשל נאסר עליה להשתתף בנתיחות. מונטסורי המשיכה והתמחתה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה (רפואה של מחשבות ורגשות). ב-1896 הייתה לאישה הראשונה שקיבלה תואר דוקטור לרפואה בספיאנצה.
בחוף שנות ה-90 של המאה ה-19 החלה מונטסורי לעבוד במרפאה פסיכיאטרית. שם עסקה בעבודה עם ילדים שסומנו אז כלקוים שכלית. היא ראתה בכך בעיקר בעיה חינוכית, ולא רק רפואית. מונטסורי התמקדה בתצפית מדוקדקת על כל ילד ובגישה אינדיבידואלית. היא נאבקה כדי שצוותי חינוך יתנו כבוד ותשומת לב לילדים.
בשנות הפעילות הראשונות ניהלה גם כיתות לילדים עם אוטיזם (מצב שבו יש קושי בתקשורת ובהתנהגות) ופיגור שכלי (קושי בלמידה). היא יצרה סביבות למידה מאורגנות ועשירות בחומרים, שבהן כל ילד עבד בקצב שלו.
בשנים אלה יישמה מונטסורי ניסיונות ותצפיות חינוכיות. היא האמינה בעבודה פרטנית ובמעקב שיטתי אחרי התפתחות הילד. הקפידה להכין חומרים מיוחדים ולתכנן פעילויות מעשיות.
היא גם פעלה להכשרת מורים לעבודה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
מ-1901 הבינה ששיטותיה מתאימות לכל הילדים, לא רק לילדים עם קשיים. ב-1907 ייסדה ברובע סן לורנצו ברומא את "קאזה דיי במביני" (בית הילדים הראשון). המקום איפשר חיי חברה ולמידה בחדר מעשי ומכבד.
הפופולריות של שיטתה גדלה במהרה. מ-1913 החלה להעביר קורסים בינלאומיים. ב-1915 הוזמנה לארצות הברית והרצתה בקרנגי הול. בסן פרנסיסקו ארגנה כיתה שנצפתה דרך קיר זכוכית על ידי מומחי חינוך. תלמידיה זכו להוקרה והראו תוצאות טובות.
ב־1923 החלה הקמת האגודה המונטסורית באיטליה, וב-1926 הוקם ארגון אמריקני של השיטה. מונטסורי סירבה לשתף פעולה עם משטרו של מוסוליני, מאחר שסירבה להפוך את החינוך לכלי פוליטי. לכן עברה לספרד, ובשנים שאחר כך חיה בהולנד והקימה שם עם בנה את האגודה המונטסורית הבינלאומית (AMI).
במהלך מלחמת העולם השנייה נשארה בהודו שש שנים. שם העבירה את רעיונותיה לאלפי אנשים מקומיים. לאחר המלחמה שבה להולנד ולימדה גם באנגליה. היא הייתה מועמדת פעמיים לנובל לשלום והמשיכה לכתוב וללמד עד מותה ב-6 במאי 1952.
השיטה שלה חוותה ביקורת בתקופות מוקדמות, אך המשיכה להתפתח והפכה נפוצה בעולם במאות ה-20 וה-21. על חייה הופקו סרטים ותכניות טלוויזיה, ביניהם סרט איטלקי משנת 2007 וסרט צרפתי-איטלקי על חייה משנת 2023, בבימוי לאה טודורוב ובכיכובה של יסמין טרינקה. לפי המקור, הסרט הוקרן לראשונה בקולנוע בישראל בדצמבר 2025.

מריה מונטסורי נולדה באיטליה ב-1870 ומתה ב-1952. היא הייתה רופאה ומחנכת.
כשהייתה ילדה, הלכה לבית ספר שבו היו רוב הבנים. היא למדה מדעים ומתמטיקה.
היא למדה רפואה והפכה להיות האישה הראשונה שקיבלה דוקטור לרפואה באוניברסיטת רומא.
מונטסורי עבדה עם ילדים שיצרו בעיות בלמידה.
"אוטיזם" זה מצב שבו ילדים מתקשים בתקשורת. היא עזרה גם לילדים עם "פיגור שכלי".
היא הבינה שאפשר לעזור לילדים בעזרת חינוך מיוחד.
היא בנתה חדרים עם חומרים מיוחדים. החומרים עוזרים לילדים ללמוד בעצמם.
העיקר היה כבוד לילד, עבודה אישית ותצפית על הילד כדי להבין אותו.
ב-1907 פתחה מונטסורי ברומא את "קאזה דיי במביני". שם הילדים שיחקו ולמדו יחד.
הרעיון שלה הגיע למדינות רבות. היא לימדה בקורסים ברחבי העולם.
היא סירבה שהמשטר הפשיסטי של איטליה ישתמש בשיטת החינוך שלה. לכן עזבה את המדינה.
במלחמות חיה בהולנד ובהודו ולימדה שם אנשים מקומיים.
היא הייתה מועמדת פעמיים לפרס נובל לשלום. עד סוף חייה היא המשיכה ללמוד וללמד.
על חייה הופקו סרטים, ביניהם סרט משנת 2007 וסרט משנת 2023.