מרים פיירברג

מרים פיירברג-איכר נולדה ב-11 ביולי 1951 בעכו. כשהייתה בת שש עברה עם משפחתה לנתניה ולמדה בבית יעקב. אביה שירת במשמר הגבול ואמה ניהלה חנות.
יש לה תואר ראשון בסוציולוגיה, קרימינולוגיה ועבודה סוציאלית ותואר שני בעבודה סוציאלית (בהצטיינות) מאוניברסיטת בר-אילן. סוציולוגיה היא חקר החברה, קרימינולוגיה היא חקר הפשיעה, ועבודה סוציאלית היא מקצוע שעוזר לאנשים פרטיים ולקהילה.
בשנים 1972, 1988 עבדה כעובדת סוציאלית והתקדמה עד להיות מנהלת אגף לשירותים חברתיים בעיריית נתניה. ב-1985 קיבלה פרס על חדשנות בשירותי רווחה. בשנים 1988, 1993 ניהלה את המינהל לחינוך, רווחה ובריאות בעיר.
ב-1993 נכנסה למועצת העיר מטעם הליכוד והייתה אחראית על התרבות, החינוך ואיכות החיים. היא הובילה שינוי בשיטת רישום תלמידים לבתי ספר על-יסודיים והשתתפה במגוון תפקידים ציבוריים נוספים.

נבחרת לראש העיר בנובמבר 1998 וכיהנה בתפקיד עד פטירתה בנובמבר 2025. בתחילת כהונתה התמודדה עם קשיים כלכליים בעיר והתקפות טרור. ענפי היהלומים והתיירות שנקשרו לכלכלת העיר נפגעו, והיא יזמה תוכנית הבראה בשיתוף משרד הפנים.
התוכנית כללה פיתוח תשתיות, עידוד יזמים ומושכים עסקים גדולים לנתניה. במהלך כהונתה הגיעו לעיר עסקים כמו איקאה, מרכזי קניות וחברות תקשורת. נבנו שכונות חדשות לאורך החוף ובמזרח העיר, הוקמו טיילות, והחלה בנייה בשכונת "עיר ימים".
פיירברג קידמה גם הפרטה של משק המים והביוב. ב-2007 הציבה יעד למתג את נתניה "כבירת הספורט" בישראל, אך המיתוג לא תמיד הצליח בגלל קשיים בקבוצות הספורט העירוניות.
הביקורת נגדה טענה שלעתים פעלה לטובת פיתוח תשתיות על חשבון נושאים חברתיים כמו חינוך, רווחה וספורט, וכי הזניחה את מרכז העיר לטובת אזור התעשייה.
בתחילת כהונתה התמודדה עם ארגוני פשע מקומיים וסגרה עסקים לא חוקיים. ב-2008 התקיימה עימות מילולי עם עבריין מקומי, אך שנה לאחר מכן העידה בבית המשפט כאשת עדות למען אדם אחר.
בשנים 2003, 2008, 2013, 2018 נבחרה לתקופות כהונה נוספות בראשות העיר. לאחר בחירתה השלישית דחפה לסיפוח שטחים חקלאיים ויישובים סמוכים כדי לאפשר התפתחות עתידית לעיר. בהזדמנויות שונות נשמעו תגובות חריפות שלה בנוגע לאוכלוסיות בעיר.
ב-2014 הורחב שטח העיר בהסכמת שר הפנים, כולל שטחים ימיים שהוסיפו אחריות על החופים לידי העירייה. בשנת 2019 אישרה לראשונה קיום מצעד גאווה בעיר, שאורגן על ידי מתנדבות ומתנדבים ללא מימון העירייה.
במהלך מגפת הקורונה הצטרפה פיירברג כולה לקבינט קורונה אזרחי. ב-2022 תמכה במינוי אישה לתפקיד ממונה על המועצה הדתית בעיר, כאשר המהלך נעשה כחלק ממכרז ארצי.
ב-2024 תמכה במועמדותו של הרב קלמן בר לתפקיד הרב הראשי, ואצטדיון כדורגל מרכזי בעיר שונה ב-2025 ושמו נקבע על שמה.

שימשה כיו"ר ועדת ערי החוף ונציגת הרשויות המקומיות בוועדות לשמירה על קרקע חקלאית. הייתה חברה בגופים ציבוריים שונים, כולל הסוכנות היהודית, ובשיתוף פעולה עם רשויות מקומיות פלסטיניות בפעילות שלום.
בדצמבר 2010 מונתה על ידי ראש הממשלה לראשות צוות לשיקום נזקי שרפה בכרמל. לאחר יומיים התפטרה מתפקידה בשל מחלוקות ושיתוף פעולה חסר עם גורמים מקומיים.

נפתחה חקירה נגד פיירברג ב-1999. ב-2002 המליצה המשטרה על העמדה לדין, אך ב-2005 נסגר התיק מחוסר ראיות. ב-2016 פורסם תחקיר על קשרים לפרויקטים של נדל"ן ונכסים של משפחתה. לאחר חקירה נעצרה ב-2016 בחשד לשוחד ומרמה. המשטרה המליצה ב-2017 להעמיד אותה לדין. ב-2019 הפרקליטות הודיעה על סגירת התיק נגדה, מחוסר ראיות.
בשנים הבאות עלו פרשות נוספות הקשורות לאישורים לבנייה ולתרומות לבחירות. ב-2022 נמכרה דירה שעליה נטען חשד רכישה לא תקינה, והנכס נמכר ברווח.

פיירברג הייתה נשואה לאליהו פיירברג ולהלן שני ילדים. ב-2004 נישאה לרוני איכר, שהיה בעבר מנכ"ל העירייה. איכר התפטר מתפקידיו בעקבות סוגיות של ניגוד אינטרסים.
ב-יוני 2024 חשפה כי מתמודדת עם "אתגר בריאותי" אך המשיכה לכהן כראש העיר. ב-21 בנובמבר 2025 נפטרה מסרטן המעי הגס בעת כהונתה.

מרים פיירברג-איכר נולדה ב-1951 ועברה לנתניה כשהייתה בת שש. אביה היה שוטר ואמה ניהלה חנות.
הלמדה אוניברסיטה וקיבלה תארים בעבודה סוציאלית. עבודה סוציאלית היא עזרה לאנשים ולמשפחות.
התחילה לעבוד בעיריית נתניה ועזרה במשפחות ובבתי ספר.

היא נבחרה לראשות העיר ב-1998 וכיהנה שנים רבות, עד 2025. בתקופתה הביאו לעיר חברות גדולות ובנו שכונות חדשות וטיילות. היא קידמה תעסוקה ונסיונות לשפר את החופים.
היא ניסתה גם לשפר את המצב הכלכלי אחרי משברים. חלק מהאנשים הביעו ביקורת כי דאגה יותר לתשתיות מאשר לחינוך ולניקיון.
לפעמים נאלצה להתמודד עם אנשים שעשו דברים לא חוקיים. היו חקירות ותלונות נגד מנהלות העיר, אך בסופו של דבר סגרו חלק מהתיקים.
בשנת 2019 הותר לראשונה לקיים מצעד גאווה בעיר.

הייתה חברה בארגונים שונים ושימשה בתפקידים לאומיים. ב-2010 מונו אותה לסייע בשיקום אחרי שרפה גדולה, אך פרשה לאחר מחלוקות.
נישאה ופירטו משפחה. ב-2024 סיפרה שיש לה בעיה בריאותית. ב-21 בנובמבר 2025 נפטרה מסרטן המעי הגס.