מרלן דיטריך

מאריה מגדלנה "מרלנה" דיטריך (27.12.1901, 6.5.1992) הייתה שחקנית קולנוע וזמרת ילידת גרמניה, שנשארה מפורסמת בזכות משחק מגוון ודמות בימתית חזקה.

נולדה בברלין במשפחה מעורבת מבחינת מצב כלכלי. אביה מת early, אמה נישאה שוב, והיא קיבלה את כינוי החיבה "מרלן" כששילבה את שני שמה. בילדותה למדה כינור ושאפה להיות מוזיקאית מקצועית, אך פציעה בכף היד שינתה את דרכה.

בתחילת שנות ה-20 הופיעה בתיאטרון ובמיוזיקל בברלין ובווינה. היא קיבלה תפקידים בסרטים אילמים ובהצגות קלאסיות. הופעות במיוזיקלים הובילו אותה למסך הגדול ולהזדמנויות בסרטים כמו "Café Elektric" ו"Das Schiff der verlorenen Menschen".

בשנת 1930 כיכבה כדמות הקברט "לולה לולה" בסרט הגרמני "המלאך הכחול" של יוזף פון שטרנברג. הסרט הביא לה תהילה בינלאומית, ושיר שהיא שרה בו, "Falling in Love Again", פתח את קריירת הזמרה שלה.

לאחר ההצלחה עברה להוליווד עם פון שטרנברג וחתמה בחברת "פרמאונט". פון שטרנברג בנה לה דמות קולנועית של פאם פאטאל (אישה מסקרנת ושולטת שגורמת לבעיות). בסרטים כמו "מרוקו" ו"שנגחאי אקספרס" חיזקה את מעמדה. ב"מרוקו" לבשה בגדי גברים ונשקה לאישה, דבר שנחשב פרוץ אז, וזכתה במועמדות לאוסקר.

במהלך שנות ה-30 קיבלה משכורות גבוהות, אך כמה סרטים נכשלו בקופות. עם עליית הנאצים הופעלו עליה לחצים לחזור לגרמניה. היא סירבה בגלל עמדותיה הפוליטיות, והנאצים כינו אותה בוגדת.

אחרי הפסקה קצרה חזרה למסך ב-1939 בסרט מערבוני מצליח, וביצוע שיר הנושא הפך ללהיט.

ב-1939 קיבלה אזרחות אמריקאית. במהלך המלחמה התנדבה לבדר חיילים בעלות הברית ברחבי אירופה ובאזורים אחרים. היא הופיעה בחזיתות ושידרה תוכניות רדיו לחיילים. לבקשת ה-OSS (גוף ביון אמריקאי שקדם ל‑CIA) הקליטה שירי תעמולה, כולל גרסאות ל"Lili Marleen", שנועדו להשפיע על החיילים הגרמנים. על פועלה בזמן המלחמה קיבלה את עיטור החירות של ארצות הברית ב-1947; גם צרפת, בלגיה וישראל הוקירו אותה.

לא חזרה למעמד שיא מהעצבנים של שנות ה-20, 30, אך המשיכה לשחק אצל במאים חשובים כמו בילי ויילדר, פריץ לאנג ואלפרד היצ'קוק. בין סרטיה הבולטים: "רומן זר", "פחד במה", "ראנצ'ו נוטוריוס" ו"מגע של רשע". ב"משפטי נירנברג" (1961) שיחקה תפקיד מורכב שנחשב מאתגר.

משנות ה-50 ועד ה-70 הפכה לדיווה של תיאטרון קברט. הופעותיה כללו שירים מסרטיה ותלבושות בועטות, לעיתים בבגדי גברים. עסקה בהקלטות ובסיבובי הופעות ברחבי העולם. בריאותה התערערה בשנות ה-60 וה-70; סבלה מסרטן צוואר הרחם והשתמשה בתרופות ומשככי כאבים.

קריירת הבמה שלה נקטעה ב-1975 כששברה את רגלה. שיחקה תפקיד קטן ב-1979 בסרט אחרון, פרסמה אוטוביוגרפיה באותה שנה, והתבודדה בפריז בשנותיה האחרונות. נפטרה ב-1992 מסיבוך בכליות וקבורה בברלין. ארכיונה הועבר לעיריית ברלין ומוצג שם. היחס אליה בגרמניה התמתן עם השנים והיא הפכה לסמל קולנועי.

נישאה לרודולף סייבר ב-1923. בתם, מריה אליזבת סייבר, נולדה ב-1924. ניהלה מערכות יחסים רבות במהלך חייה. דיטריך הייתה ביסקסואלית (נמשכת גם לגברים וגם לנשים) ושמרה על פרטיותה. בעלה נפטר ב-1976.

דמותה נוצקה כאייקון אופנה ודמות קולנועית מייצגת של האישה המסתורית והחזקה. לאחר מותה הונצחה בבולים, בלוחיות זיכרון ובמהדרות יוקרתיות של פריטים על שמה. בשנת 1999 דירג מכון הסרטים האמריקאי אותה כשחקנית התשיעית הטובה ביותר בכל הזמנים.

הופיעה בעשרות סרטים, מהגרמניים של שנות ה-20, 30 ועד לסרטיה המאוחרים של שנות ה-50, 60. בין הסרטים המרכזיים: "המלאך הכחול", "מרוקו", "שנגחאי אקספרס", "תשוקה", "מרוקו" ו"מגע של רשע".

מרלן דיטריך נולדה ב-1901 בברלין. היא הייתה שחקנית קולנוע וזמרת ידועה.

כשהייתה ילדה למדה נגינה וכיסיים. פציעה בכפה יד עצרה את החלום שלה להיות כנרת.

בשנות ה-20 שיחקה בתיאטרון ובסרטים בגרמניה. היא התחילה לשיר בסרטים והשתפרה במהרה.

ב-1930 שיחקה את "לולה לולה" בסרט "המלאך הכחול". השיר שהיא שרה שם הפך לפופולרי.

אז עברה להוליווד ושיחקה בסרטים כמו "מרוקו" ו"שנגחאי אקספרס". ב"מרוקו" היא לבשה בגדי גברים וזכתה לתשומת לב רבה.

במהלך המלחמה קיבלה אזרחות אמריקאית. היא ביקרה ובידרה חיילים שהלחמו במלחמה. היא גם הקליטה שירים לבקשת ה‑OSS (גוף ביון אמריקאי, שקדם ל‑CIA). על עזרתה קיבלה פרסים מארצות שונות.

בשנים הבאות הופיעה במה וקברט בכל העולם. בשנות ה-70 היא הפכה פחות פעילה. ב-1992 נפטרה בפריז. ארכיונה הועבר לברלין.

נישאה לרודולף סייבר ב-1923. הייתה לה בת בשם מריה אליזבת. דיטריך הייתה ביסקסואלית, כלומר נמשכה גם לגברים וגם לנשים.

היא נחשבת לאחת הכוכבות הגדולות של הקולנוע. אופנתה ותדמיתה השפיעו על אנשים רבים עד היום.