מרסה רודורדה

מֶרְסֶה רוּדוּרֵדָה אי גוּרְגִי (10.10.1908, 13.4.1983) הייתה סופרת ספרדייה שכתבה בקטלוניה, בשפה הקטלנית.

נולדה בברצלונה במשפחה שאהבה ספרים. סבה מצד אמה השפיע עליה מאוד והכניס בה אהבה ללשון ולתרבות הקטלנית. בגיל עשרים נישאה לאחי אמה, שהיה בוגר ממנה ב-14 שנה. מביּת הנישואין נולד בנה היחיד, ז'ורדי. הנישואים היו קשים, והכתיבה שימשה לה מפלט מהאכזבות והמתחים.

פרסמה בראשית דרכה ארבעה רומנים, אך אחר כך פסלה אותם וכתבה שהם פרי בוסר. מבין ספריה המוקדמים, רק "אָלֹומָה" (1938) התקבל בדיעבד, אף-על-פי שהשלימה אותו ב-1969.

בפרוץ מלחמת האזרחים הצטרפה למחלקת התעמולה של ממשלת הרפובליקה של קטלוניה. מחלקת התעמולה היא הגוף שמייצר הודעות ומסרים בזמן המלחמה. ב-1937 נפרדה מבעלה. ב-1939 יצאה לגלות, כלומר עזבה את ספרד והתגוררה בצרפת, והטילה את גידול בנה על אמה.

התגוררה בתחילה בקרבת פריז. עם כיבוש צרפת ברחה לבורדו. אחר-כך התיישבה בז'נבה בשווייץ עם חברת חייה, אַרְמַנְד אוּבּיוֹלְס, שם חזרה לכתיבה ב-1958. ספרה הראשון בגלות הוא "עשרים ושניים סיפורים" (1958).

לאחר מות בן-זוגה ב-1972 חזרה לספרד. התגוררה שמונה שנים באחוזה בכפר רוּמַנְיָה דֶה לָה סֶלְבָה, יחד עם שתי חברות שעבדו איתה במחלקת התעמולה. ב-1980 עברה לבית כפרי סמוך. אותה שנה קיבלה את אות הכבוד של ספרות קטלוניה. ב-1983 נפטרה מזיהום סרטני בעיר ז'ירונה.

סגנונה של רודורדה תואר על ידי חוקרים כהולך בעקבות וירג'יניה וולף, בעיקר בגלל עומק הכתיבה, התייחסותה למצב האישה ויכולת התיאור המיוחדת שלה. בין ספריה הבולטים: "אָלֹומָה" (1938), "עשרים ושניים סיפורים" (1958), "כיכר היהלום" (1962), "רחוב הקמליות" (1966), "גן על־יד הים" (1967) ו"ראי שבור" (1974). כמה מספריה התפרסמו לאחר מותה.

מֶרְסֶה רוּדוּרֵדָה (1908, 1983) הייתה סופרת שכתבה בקטלוניה בשפה הקטלנית.

נולדה בברצלונה במשפחה שאהבה ספרים. סבה מצד אמה לימד אותה לאהוב את השפה הקטלנית. בגיל עשרים נישאה ולידו נולד בנה ז'ורדי. הנישואים לא היו טובים. הכתיבה עזרה לה להרגיש טוב יותר.

כשפרצה מלחמת האזרחים הצטרפה למחלקת התעמולה. זאת קבוצה שאחראית על מסרים בזמן המלחמה. ב-1939 נאמה לצאת לגלות. גלות זה כשמישהו גר במדינה אחרת בגלל סכנה בביתו. היא השאירה את בנה אצל סבתו.

התחילה לגור בקרבת פריז. כשהגרמנים התקרבו ברחה לבורדו. אחר-כך עברה לז'נבה בשווייץ עם חברהּ לחיים. ב-1958 חזרה לכתיבה והוציאה את "עשרים ושניים סיפורים". אחרי שבן־זוגה נפטר ב-1972, חזרה לספרד. היא חיה באחוזה בכפר ושנים אחרי נדדה לבית כפרי קרוב. ב-1983 נפטרה בז'ירונה אחרי מחלה.

היא כתבה סיפורים ורומנים מפורסמים. כמה שמות חשובים: "אָלֹומָה", "עשרים ושניים סיפורים" ו"כיכר היהלום".