מרסל דליו

מרסל דליו (23 בנובמבר 1899, 18 בנובמבר 1983) היה שחקן יהודי-צרפתי מצפון לפריז.


נולד בשם ישראל משה בלאושילד בפריז להורים יהודים שעלו מרומניה. בשנות ה־20 החל להופיע על במות הקברט (מופעי שירה ובידור) והתיאטרון בפריז. את דרכו בקולנוע החל ב־1933.

בשנות ה־30 הופיע דליו בסרטים בולטים כמו Pépé le Moko (1937) וכן ביצירות המופת של ז'אן רנואר: האשליה הגדולה ו־חוקי המשחק (1939). בתקופה זו נישא לשחקנית מדליין להבו, שהייתה אז בת 17.

בשנת 1940, לאחר נפילת צרפת לידי גרמניה הנאצית, נאלץ לברוח בגלל מוצאו היהודי. הגרמנים השתמשו בדמותו בפוסטרים אנטישמיים. יחד עם אשתו קיבל אשרות דרך הקונסול (נציג דיפלומטי) בבורדו, נסע לליסבון וחיכה שם לוויזות נוספות. מסלול ההצלה עבר דרך ליסבון וצ'ילה; לבסוף הגיע למקסיקו ומשם לארצות הברית. שני הוריו, שלא הצליחו להימלט, נספו בשואה (השמדת יהודים בתקופת הנאצים).

בהוליווד קיבל בעיקר תפקידים קטנים של דמויות צרפתיות. בתקופת המלחמה הופיע בכ־19 תפקידים, כולל סרטו הראשון בהוליווד, לילה אחד בליסבון (1941). הוא זכור במיוחד כתפקיד הקרופייה בקזבלנקה (1942). אשתו להבו הופיעה לצדו בסרט זה.

לאחר המלחמה שב לצרפת והמשיך לשחק גם באירופה וגם בהוליווד. בין הופעותיו הבולטות בשנים שאחרי: בריביירה (1951), גברים מעדיפים בלונדיניות (1953), סברינה (1954), רשימתו של אדריאן מסנג'ר (1963) וכיצד לגנוב מיליון (1966). בשנות ה־70 חזר להתמקד בקולנוע הצרפתי, ובין השאר שיחק בהרפתקאותיו של רבי יעקב (1973).

דליו הופיע ביותר מ־150 סרטים במהלך קריירה ארוכה. מת בפריז בשנת 1983.

מרסל דליו (1899, 1983) היה שחקן יהודי-צרפתי.


נולד בפריז בשם ישראל משה בלאושילד. הוריו באו מרומניה.

בשנות ה־20 הופיע על במות קברט. קברט הוא מופע שירה ובידור קטן. ב־1933 החל לשחק בקולנוע.

לפני המלחמה שיחק בסרטים חשובים כמו Pépé le Moko, האשליה הגדולה וחוקי המשחק.

ב־1940 כשהנאצים כבשו את צרפת, דליו ברח בגלל שהיה יהודי. הוא ומדליין להבו קיבלו אשרות ונסעו דרך ליסבון ואז לארצות אחרות. הוריו לא הצליחו להימלט ונספו בשואה. השואה הייתה תקופה קשה שבה רבים מהיהודים נהרגו על ידי הנאצים.

בהוליווד שיחק בתפקידים קטנים. הוא מצטיין בזיכרון כאיש הקרפייה בקזבלנקה (1942). לאחר המלחמה חזר לצרפת והמשיך לשחק.

דליו הופיע ביותר מ־150 סרטים. הוא מת בפריז ב־1983.