מַרְקוּס טוּלִיוּס קִיקֶרוֹ (3 בינואר 106 לפנה"ס, 7 בדצמבר 43 לפנה"ס) היה נואם (דובר בפני קהל), מדינאי, סופר ופילוסוף ברפובליקה הרומית המאוחרת. נחשב לאמן הפרוזה הלטינית ולדמות מרכזית בזירת הפוליטיקה והרעיונות של תקופתו.
קיקרו נולד בארפינום (כיום ארפינו באיטליה). אביו שלח אותו ללמוד ברומא, באתונה וברודוס. ברומא למד רטוריקה, כלומר אמנות הנאום, אצל אפולוניוס מולון. מסעו לסיציליה כשירת כקוואיסטור (פקיד כספים ופיקוח) ב-75 לפנה"ס חשף אותו לעושר התרבותי ולעובדות מדעיות, והוא מציין שם ממצא שקשור בארכימדס.
לאחר מכן נודע בהצלחה כעורך דין. בשנת 70 לפנה"ס הצליח בתביעה חשובה נגד מושל מושחת של סיציליה. מאחר שמוצאו לא היה של אצולה רומאית בכירה, נדחפה דרכו לפוליטיקה במשך זמן, אך בגיל 42 נבחר לראשונה לתפקיד גבוה.
ב-63 לפנה"ס נבחר קיקרו לקונסול, התואר הגבוה ברפובליקה הרומית. כקונסול חשף את קשר קטן להדחת הסדר הציבורי בראשות קטילינה (קונספירטור שניסה להשתלט על השלטון). נאומיו השכנעו רבים והביאו לבריחת קטילינה מרומא. הקונספירציה נתפסה, והסנאט החליט להוציא להורג כמה מהקושרים. על מעשה זה קיבל קיקרו את התואר "אבי המולדת" (Pater Patriae), אך חי בחשש מתביעות על הוצא להורג של אזרחים ללא משפט.
החיים הפוליטיים ברומא התערערו, והוקם הטריומווירט הראשון, ברית של קיסר, פומפיוס וקראסוס. ב-58 לפנה"ס נבחר קלודיוס לטריבון ויזם חקיקה שהעמידה את קיקרו בסכנה. קיקרו בחר לעזוב את רומא לזמן מה ולעסוק בכתיבה. בתקופה שאחר כך התרחשו מלחמות אזרחים בין קיסר לפומפיוס. קיקרו היסס, אך בסופו של דבר נטש את העיר במהלכן וחזר אליה לאחר ניצחון קיסר. אחרי מות בתו טוליה ב-45 לפנה"ס סבל קיקרו המון צער.
לאחר רצח יוליוס קיסר ב-44 לפנה"ס ניסה קיקרו לגבש קו מוביל בסנאט. הוא התנגד בעיקר למרקוס אנטוניוס, סגנו של קיסר. קיקרו כתב ונשא סדרת נאומים שנקראו "הפיליפיות" שבהם תקף את אנטוניוס. הוא קיווה להשתמש באוקטביאנוס (יורש קיסר) כדי להחליש את אנטוניוס, אך ההסתברות הפוליטית נפלה לטובת איחוד בין אוקטביאנוס לאנטוניוס.
בסופו של דבר קיקרו הוכרז כאויב ונאלץ לברוח. הוא נתפס והוצא להורג על ידי יריביו הפוליטיים ב-43 לפנה"ס. ראשו וידיו הוצגו בפומבי כנגד רצונו.
כתביו שימרו נאום, מסות והגות פילוסופית רבים. הם חשובים לחוקרים המבקשים להבין את תקופת קריסת הרפובליקה. קיקרו נודע בחדות לשונו, בתחכום וברטוריקה שלו. בהגותו ניסה לגשר בין זרמים פילוסופיים, כולל תגובות לאפיקוראים ודיונים על רעיון היקום כמסודר או כאינטרפרטציה כאימה.
במסות כמו "על תכליות הטוב והרע" ביטא רעיונות השואפים לחיים לפי טבע ועל חשיבות המידות הטובות.
היהודים כמעט אינם מופיעים בכתביו הפילוסופיים של קיקרו. הם נזכרים בעיקר בנאומים משפטיים, כמו "בעד פלאקוס" ו"על הפרובינקיות הקונסולריות". שם השתמש קיקרו בהתרשמותו מן הקהל היהודי כדי לטפול טיעונים משפטיים ולזלזל ביריבים. הוא הציג את היהודים בקול ביקורתי ולעיתים משפיל, וטען כי הם שימשו כקבוצה בעלת השפעה בפוליטיקה המקומית. יחד עם זאת, ההאשמות וההקנטות הללו היו חלק משיטות רטוריות מקובלות במשפטים הרומיים.
בנאום ההגנה על פלאקוס טען קיקרו כי התלונות כלפי המושל קשורות לניצול כספי הרשות המקומית. הוא התייחס גם להחרמות של "זהב יהודי" בפרובינקיות, וטען שהפעולות נעשו על ידי נציגים רשמיים.
הסופר רוברט האריס כתב טרילוגיה המבוססת על דמותו של קיקרו וסביבתו, מסופר דרך עבדו טירו.
מַרְקוּס טוּלִיוּס קִיקֶרוֹ נולד ב-106 לפנה"ס. הוא היה נואם. נואם זה אומר דובר שרה לפני קהל. הוא גם כתב והגות על רעיונות.
קיקרו גדל בעיירה ארפינום בלב איטליה. אביו שלח אותו ללמוד בלימודים בעיר וביוון. הוא למד רטוריקה. רטוריקה היא האמנות לדבר טוב ולשכנע אנשים. כשהיה צעיר עבד כסגן פקיד בסיציליה. אחר כך הצליח כעו"ד.
ב-63 לפנה"ס נבחר קיקרו לקונסול. קונסול הוא אחד המנהיגים החשובים של רומא. הוא חשף קשר שמטרתו להפיל את השלטון, בראשות קטילינה. קיקרו הצליח לגרום לקטילינה לברוח מרומא. הסנאט הורה להעמיד כמה קושרים להורג, וקיקרו קיבל על כך שבחים אך גם חשש.
בהמשך היה כאוס פוליטי. קיקרו הוגלה לזמן מה ע"י יריבים, וחזר כדי לכתוב ולשקם את מעמדו. הוא סבל מאד כשבתו טוליה מתה.
אחרי רצח יוליוס קיסר ב-44 לפנה"ס, קיקרו תקף את מרקוס אנטוניוס. הוא קיווה שאנשים אחרים יעזרו לו להחליש את אנטוניוס. זה לא הצליח. בשנת 43 לפנה"ס קיקרו נתפס על ידי אויביו הפוליטיים והרגו אותו.
כתביו נשמרו הרבה יותר מכתבים אחרים מאותה תקופה. הם עוזרים להבין איך חשבו הרומאים אז. קיקרו נחשב לאחד הטובים בדיבור ובכתיבה. הוא כתב גם על פילוסופיה, על רעיונות כמו הטבע והמוסר.
היהודים כמעט לא מופיעים בכתביו הפילוסופיים של קיקרו. רק בנאומים משפטיים הוא דיבר עליהם. שם הוא השתמש בביקורת כדי להחליש יריבים במשפט.
בנאום ההגנה על פלאקוס קיקרו טען שהאשמות קשורות לכספים מהפרובינקיות. הוא הזכיר גם "זהב יהודי" שנלקח ולדבריו נעשה באופן רשמי.
הסופר רוברט האריס כתב סדרת ספרים על קיקרו, דרך עבדו טירו.
תגובות גולשים