מרקוס מילר

מרקוס מילר נולד ב-14 ביוני 1959 בברוקלין, ניו יורק. הוא זמר ג'אז, מלחין, רב-נגן ומפיק מוזיקלי שזכה בפרס גראמי. ידוע בעיקר בשל כישוריו בגיטרת הבס, גיטרה שמנגן בה צלילים נמוכים, אך מנגן גם בקלרינט, סקסופון, קלידים וגיטרה.

מילר גדל בג'מייקה (חלק מניו יורק) וניגן כבר לפני גיל 18 במועדוני ג'אז. אביו ניהל מקהלה וניגן בכנסייה, והשפיע מאוד על דרכו המוזיקלית. לפני שנעשה ידוע בעצמו, שיתף פעולה עם מוזיקאים כמו Grover Washington ובוב ג'יימס, ובהמשך עבד בצורה סדירה עם מיילס דייוויס על אלבומים כגון Tutu ו-Music from Siesta.

מאז סוף שנות ה-70 הוציא מילר כמה אלבומי סולו. היצירות שלו משלבות ג'אז, פאנק ורית'ם אנד בלוז. שני אלבומים בולטים שלו, The Sun Don't Lie ו-Tales (1993, 1994), השתמשו בסאמפלינג, שימוש בדגימות קול מוקלטות כחלק מהמוזיקה. בשנת 2001 זכה בפרס גראמי על אלבומו M2.

בשנת 1998 שיווקה חברת הגיטרות Fender את דגם הבס "Marcus Miller Signature". מילר גם יצר הרכב משותף בשם SMV עם הסטנלי קלארק וויקטור ווטן. בנוסף הוא מנהל את חברת הגיטרות Sire, שמייצרת גיטרות בס אלטרנטיביות ונמכרות יותר במחיר.

מילר ידוע בשימוש בטכניקות סלאפינג (Slapping) ופופינג (Popping). סלאפינג פירושו להכות את המיתרים עם האצבע כדי לקבל צליל פעור וחזק. פופינג הוא משיכה חדה של המיתרים. הוא נחשב לאחד המובילים בטכניקות אלו ולעיתים מוסיף אפקטים מיוחדים לנגינתו.

(להופעות והקלטות רבות משלהי שנות ה-70 ועד היום.)

מרקוס מילר נולד ב-14 ביוני 1959 בברוקלין. הוא מוזיקאי מפורסם ונגן גיטרת בס. גיטרת בס היא גיטרה שנגנים בה צלילים נמוכים.

מילר גדל באזור שנקרא ג'מייקה שבניו יורק. כבר צעיר הוא הופיע במועדוני ג'אז. אביו ניגן בכנסייה ועזר לו ללמוד מוזיקה.

הוא הוציא אלבומים מאז סוף שנות ה-70. שני אלבומים חשובים שלו יצאו בתחילת שנות ה-90. ב-2001 קיבל פרס גראמי, פרס גדול למוזיקה.

חברת הגיטרות Fender ייצרה דגם מיוחדת על שמו ב-1998. הוא הקים קבוצה בשם SMV עם שני בסיסטים ידועים אחרים. הוא גם מנהל חברת גיטרות בשם Sire שמייצרת גיטרות זולות יותר.

מילר משתמש בסלאפינג, מכה במיתר עם האצבעות. הוא גם עושה פופינג, משיכה חדה של המיתר. זה נותן צלילים קצביים ומיוחדים.