מרתה וושינגטון

אחרי גילברט סטיוארט ואחרי צ'ארלס וילסון פיל

מרתה דנדריג' קאסטיס וושינגטון (13 ביוני 1731, 22 במאי 1802). היא הייתה אשתו של ג'ורג' וושינגטון ונקראת בהיסטוריה הגברת הראשונה (הכינוי לאשת הנשיא, שניתן לה גם אחרי מותה).


מרתה נולדה ליד ויליאמסבורג, וירג'יניה, ושמה החיבה היה פטסי. היא למדה בבית כל עבודות הניהול הביתיות של התקופה: בישול, אפייה, שמירה על הציוד, תפירה ורקמה. נערות מבתים המכובדים גם למדו מוזיקה, רכיבה וחשבון.

בגיל 18 נישאה לדניאל פארק קסטיס, בעל מטעים עשיר. נולדו להם ארבעה ילדים; שניים מהם מתו בילדות. דניאל מת ב-1757, ומרתה נשארה אלמנה עם נכסים ועבדים.

ב-6 בינואר 1759 נישאה לקולונל ג'ורג' וושינגטון. הם עברו לחיות באחוזת מאונט ורנון (אחוזה = חווה גדולה). למרתה ולג'ורג' לא נולדו ילדים משותפים. הם גידלו את ילדיה מנישואיה הקודמים ואת נכדיהם.

כבת בית גדולה היא ניהלה את מאונט ורנון. היא פיקחה על המטבח, הגנים, העופות ומתקני עישון הבשר. היא ארגנה את העבודה של התופרות, הסורגות והעבדים. מרתה אהבה רקמה, והכינה ריפודי כיסאות שעדיין קיימים במאונט ורנון.

היא ליוותה את בעלה במחנות בזמן מלחמת העצמאות. שם ארגנה עם נשים אחרות תפירה וסריגה לחיילים, כדי לעזור בצרכים הבסיסיים.

מרתה התנגדה לבחירתו של ג'ורג' לנשיא ולא נכחה בטקס השבעתו ב-30 באפריל 1789. עם זאת, בתפקיד הגברת הראשונה היא אירחה דיפלומטים ואורחים בבית הנשיא.


מרתה נקברה במאונט ורנון ב-22 במאי 1802. בשנת 1831 הועבר קברה אל גדת נהר הפוטומק. ב-1902 היא הייתה האישה הראשונה שהופיעה על בול דואר אמריקאי.


בזמנה העבדות היתה חלק מהכלכלה בוירג'יניה. מרתה לא הביעה התנגדות לעבדות. בחוות בעלה הראשון היו עבדים רבים, והיא ניהלה חלק מהם כנאמנה (אדם שמטפל ברכוש עבור מישהו אחר) עבור נכדה.

ידוע שמרתה נעלבה כאשר שפחתה, אונה ג'אג' (Ona Judge), נמלטה מהאחוזה. שפחה = אישה שלא היתה חופשייה ועבדה ללא שכר.

יש מחלוקת היסטורית על טענה שסיפקו כמה כותבים: שהיתה לה אחות למחצה בשם אן דנדריג' שהוחזקה כשפחה. ההיסטוריון הנרי וינק טוען שזה נכון ושזה השפיע על ג'ורג' וושינגטון במחשבותיו לשחרור עבדים. ההיסטוריונית פטרישה ברידי חולקת על כך וקוראת לזה אגדה אורבנית.

אחרי גילברט סטיוארט ואחרי צ'ארלס וילסון פיל

מרתה דנדריג' קאסטיס וושינגטון נולדה ב-13 ביוני 1731 ונפטרה ב-22 במאי 1802. היא היתה אשתו של ג'ורג' וושינגטון.


מרתה נקראה פטסי בילדות. היא למדה איך לנהל בית גדול. היא בישלה, תפרה ורקמה.

בגיל 18 נישאה לגבר עשיר בשם דניאל פארק קסטיס. היו להם ילדים. חלק מהם מתו כשהיו קטנים. אחרי מותו של דניאל היא נותרה אלמנה עם רכוש.

בשנת 1759 נישאה לג'ורג' וושינגטון. הם גרו באחוזה גדולה שנקראה מאונט ורנון (אחוזה = חווה גדולה). להם לא נולדו ילדים במשותף. הם גידלו את ילדיה מנישואיה הקודמים.

מרתה ניהלה את הבית והאחוזה. היא ארגנה את הבישול, את הגנים ואת העבודה של המשרתים. היא גם רקמה ריפודים לכיסאות.

היא הלכה עם בעלה למחנות בזמן מלחמת העצמאות ועזרה עם תפירה וסריגה לחיילים.

מרתה לא רצתה שבעלה יהיה נשיא. לכן לא באה לטקס שבו הושבע לנשיא. אבל כשהייתה אשת הנשיא היא קיבלה אורחים ודאגה להם.


מרתה מתה ב-1802 וקברה היה במאונט ורנון. מאוחר יותר בשנת 1831 הקבר הועבר ליד נהר הפוטומק. ב-1902 היא הופיעה על בול דואר בארצות הברית.


באותה תקופה היו בוירג'יניה הרבה עבדים. עבדים = אנשים שלא היו חופשיים ועבדו ללא שכר. מרתה לא התנגדה לעבדות. היא החזיקה בעבדים מהאחוזה של בעלה הראשון. היא כעסה כשהשפחה אונה ג'אג' נמלטה. יש גם מחלוקת בין היסטוריונים אם היתה לה אחות למחצה שהוחזקה כשפחה.