הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין (המהרי"ל דיסקין, המהרי"ל מבריסק) נולד ב-1818 ונפטר ב-1898. היה רב ופוסק בולט בירושלים בסוף המאה ה-19. גדל במשפחה רבנית בעיר גרודנו שבאימפריה הרוסית. קיבל סמיכה (אישור רבני להיות דיין או רב) בגיל 18. שימש כרב בקהילות ברוסיה, ובהן מינסק ולומז'ה, ושמר על קשרים עם רבנים חשובים כמו הרב יצחק אלחנן ספקטור.
ב-1877 עלה לארץ ונקבע בירושלים בעיר העתיקה. קבע את ביתו בדרום הרובע המוסלמי, וטיפל בלימוד ובהוראה. היה ממנהיגי הזרם הקנאי, קבוצה ששמרה על מנהגים ועמדה נגד מודרניזציה מסוימת.
נשא לאישה בשנית את שרה סוניה, שקיבלה ממון רב בגירושיה. בעזרת נדוניה זו יסד ב-1880 את בית היתומים דיסקין ואת ישיבת "אהל משה". בית היתומים נועד לטפל בילדים יתומים ומוחלשים בירושלים.
הבית הוקם בחצר ביתו ב-1881 כתגובה למצבם הקשה של יתומים ותושבי העיר. זאת כדי למנוע מהם לפנות למוסדות של נוכרים. אחרי פטירתו של הרב מצב המוסד הדרדר, ונכדו מנחם נתן אוירבאך נרתם לניהולו. מאז הוא נקרא "דיסקין-אוירבאך".
הישיבה נוסדה על ידי הרב דיסקין כשהיה ראש הישיבה הראשון. הקמתה עוררה מחלוקות עם ישיבות ותיקות, שחוששות לאבד תמיכה כספית.
הרב דיסקין נחשב למנהיג השמרני והקנאי בירושלים. "קנאי" כאן פירושו שומר חזק על מנהגים וגבולות דתיים. הוא העמיד בית דין משלו ואף נקט בחרמות (החרמה היא החרמה חברתית או פסיקה להימנע מקשר) כנגד מי שלדעתו סטה מהמוסכמות. במקביל הוא תמך בכמה כולליות (גופי צדקה וקהילה) שנמצאו במחלוקת עם הנהגת האשכנזים בעיר, והנהיג מאבקים על ענייני כספים וסמכויות. לעיתים נמנע מלהצטרף לחרמות אחרים.
הוא גם סייע בהקמת פתח‑תקווה ושימש כסמכות רוחנית למתיישבים.
אשתו הראשונה הייתה הינדה רחל. בנו המרכזי: הרב יצחק ירוחם דיסקין, שהמשיך בעבודת אביו.
(רשימת תלמידים לא צוינה במקור בפרטים מלאים.)
משה דיסקין נולד ב-1818 ונפטר ב-1898. הוא היה רב חשוב בירושלים.
הוא גדל במשפחה של רבנים. קיבל סמיכה (אישור להיות רב) בגיל צעיר.
הוא עבד כרב בערים שונות ברוסיה לפני שעלייתו לארץ.
ב-1877 עלה לירושלים. שם לימד והנהיג חלק מהקהילה.
הרב הקים בית יתומים לילדים בלי משפחה. בית היתומים עזר לילדים שהיו לבד.
אחרי מותו ניהל את הבית נכדו, ואז הוא נקרא "דיסקין-אוירבאך".
הרב גם פתח ישיבה בשם "אהל משה". ישיבה היא מקום בו לומדים טקסטים תורניים.
הרב אהב לשמור בחוזקה על מנהגים דתיים. מי ששמר כך נקרא קנאי (אדם שמגן על המסורות).
לפעמים היו מחלוקות בינו לבין רבנים אחרים על מנהגים וכספים.
נישא פעמיים. בנו, יצחק ירוחם דיסקין, המשיך בעבודתו.
תגובות גולשים