משוואת ארניוס

משוואת ארניוס אומרת איך חימום או קירור משפיע על מהירות תגובה כימית. היא הוצעה לראשונה ב-1884 על ידי ואן-האוף. ארניוס נתן לה הסבר בשנת 1889.

יש שתי חלקים חשובים: הטמפרטורה ו"אנרגיית השפעול". אנרגיית השפעול היא הכוח שאותו מולקולה צריכה כדי להתחיל להירקב או להתרכב.

ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, יותר מולקולות מקבלות מספיק אנרגיה. אז תגובות קורות מהר יותר. גם אם משתמשים בזרז (כזה שמקל על התגובה), זה מפחית את אנרגיית השפעול ומאיץ את התגובה.

מדענים גם בודקים איך משתנה קצב התגובה כשמשנים את הטמפרטורה. משווים תוצאות שונות, ומחשבים כמה אנרגיה צריכה כל תגובה כדי להתחיל.

לפי תאוריית ההתנגשות, מולקולות צריכות להיתקל אחת בשנייה עם אנרגיה מספקת כדי להגיב. כשהטמפרטורה עולה, המהירות של המולקולות עולה קצת. לכן יש יותר התנגשויות יעילות.

הרעיון כאן הוא שקיים מצב ביניים קצר בשם "מצב המעבר". יש לו אנרגיה חופשית של הפעלה, שהיא גודל שמשלב חום וסדר במערכת. גם כאן כשזה קל יותר לעבור למצב המעבר, התגובה תהיה מהירה יותר.

תגובות גולשים

התגובה תפורסם באתר לאחר אישור המערכת

עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!