משל הכרם

"משל הכרם" הוא משל שהנביא ישעיהו הפונה לעם ישראל. הנמשל מופיע בפסוקים שבהם ישעיהו משווה את עם יהודה לכרם שטופח אך הניב פירות באושים.

המשל נחלק לשלושה חלקים עיקריים. תחילה מתואר הטיפול המסור בכרם. לפני הנטיעה היו מכינים את האדמה, מוציאים אבנים וקולעים שורות. נטעו בו "שורק", גפן משובחת, והוא בנה בו מגדל לשומרים וחצב יקב (מקום לייצור יין). למרות כל ההשקעה, הכרם נתן ענבים באושים, ענבים רקובים ופסולים.

בחלק הבא מופיעה בקשה למשפט בין האיכר ובין כרמו (הפסוקים הבאים מציגים דרישה של דין ותשובה).

בחלק האחרון מגיע גזר הדין. כגודל ההשקעה בטיפוח, כך גודל ההרס: האיכר הוריד את הגדר, שבר את החומה ונטש את הכרם למרעה בהמות. הוא גם מנסה למנוע שיקום, וחולל עליו קללה כדי שלא ישובו לגדל בו כרם.

בפסוק המסיים חושף ישעיהו את הנמשל: במקום משפט וצדקה (כלומר, משפט הוגן וטיפול חברתי נכון), העם פעל בחוסר יושר ובחוסר דאגה לאחרים.


ישעיהו בוחר בדימוי החקלאי מכיוון שרוב העם עובדים בתחום החקלאות, והרבה דימויים מתואמים לחיי היום־יום שלהם. השימוש בדימוי הכרם מחבר בין הטיפול של בעל הכרם לבין אחריות אלוהים כלפי עמו. הנביא גם משתמש במשחקי מילים ולשון ציורית כדי להחיות את המסר ולהחדירו ללב השומעים.

ישעיהו מדבר אל העם ומשתמש בסיפור על כרם. כרם זה שדה של גפנים שעושים בו ענבים.

האיכר עבד קשה. הוא הוציא אבנים מהאדמה. נטע גפן טובה בשם שורק (גפן טובה). הוא בנה מגדל ושמחצוב יקב (מקום שעושים בו יין).

למרות העבודה, הכרם נתן ענבים באושים. באושים זה ענבים רקובים שלא מתאימים לאכילה.

אחר כך האיכר נחרד. הוא הוריד את הגדר, שבר את החומה ונתן לחיות לבוא לאכול את הכרם.

המסר: במקום לצפות לצדק ולעזור לאחרים, העם נהג לא נכון. ישעיהו רוצה שהאנשים יעשו צדק וידאגו זה לזה.


הנביא בחר דוגמה שכל חקלאי יבין. זה עוזר להעביר מסר ברור וקל לזכור.