מִשְׁמַר הַיַּרְדֵּן הוקמה בגליל העליון בתקופת העלייה הראשונה. השטח נרכש ב-1884 על ידי ישראל מרדכי לובובסקי, שעליו הוקמה חווה בשם "שושנת הירדן". היוזם המרכזי להקמת המושבה היה משה דוד שו"ב, ששכנע פועלים ותושבים לצאת להקים ישוב חדש.
המושבה נוסדה רשמית בתחילת שנת 1890 ליד כביש צפת-דמשק. הבתים הראשונים שנבנו מקרקע מקומית התמוטטו בחורף הראשון, ולאחר מכן נבנו מבני אבן בסיוע תושבים מקומיים. העות'מאנים מנעו הרחבה, וחלק מהרוכשים הפסיקו לשלם. ב-1914 התגוררו במושבה כ-125 תושבים על כ-7,600 דונם.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נגרם נזק, אך המתיישבים שחזרו בנו מחדש. בשנות ה-20 כמה איכרים עזבו בגלל מחלות. במרוצת שנות ה-30 הצטרפו גרעיני חיזוק מבית"ר (תנועת נוער ציונית-לאומית), והיישוב סבל מתקריות אלימות וממופתים בתקופות המורכבות של אותה תקופה. ב-1938 שני תושבים נהרגו בעת שאבו מים, ובתגובה היו תקריות אלימות נוספות. הבריטים פשטו על המושבה ב-1939 ועצרו אישים מקומיים. במהלך מלחמת העולם השנייה חלה פריחה יחסית, אך אחריה המצב הידרדר.
על פי החלטת החלוקה המושבה נועדה להיות בתחום המדינה היהודית, אך מאז המצב הביטחוני החמיר. משמר הירדן שכנה על דרך אסטרטגית בין סוריה לארץ. ב-5, 6 ו-10 ביוני 1948 הותקפה המושבה על ידי כוחות סוריים; ההתקפה השלישית הביאה לכיבושה ולהריסתה ברובה. 15 מגינים נהרגו ו-39 נכלאו בשבי.
מאוחר יותר נערך מבצע ברוש שניסה לכבוש חזרה את המובלעת, אך ללא הצלחה משמעותית. ב-20 ביולי 1949 השטח חזר לשליטה ישראלית ושבויים שוחררו, אך תושביה המקוריים לא שיקמו את המושבה. על אדמותיה הוקמו קיבוץ (הגוברים, לימים גדות) ומושב עובדים בשם משמר הירדן. חלק מבתי המושבה ההרוסים נשמרו והוקם אתר הנצחה. כ-600 מטר דרומית לשרידים נמצא בית הקברות של המושבה, שבו עשרות קברים של תושביה, כולל ילדים.
משמר הירדן היא מושבה (יישוב קטן) שהוקמה בגליל לפני יותר מאה שנים. את השטח קנה ישראל מרדכי לובובסקי ב-1884. המייסד הראשי היה משה דוד שו"ב.
המושבה נבנתה ב-1890 ליד כביש חשוב. הבתים הראשונים קרסו בחורף. אחר כך בנו בתים מאבן. ב-1914 חיו שם כ-125 איש. בעיות עם השלטון העות'מאני ומחלות גרמו לחלק מהאנשים לעזוב.
בשנות ה-30 הצטרפו צעירים מבית"ר (תנועת נוער). היו תקופות קשות עם אלימות ופשיטות. הבריטים עצרו כמה אנשים ב-1939.
ב-1948 המושבה הותקפה על ידי כוחות מסוריה. חלק גדול מהמקום נהרס. כמה מגינים נהרגו וחלק נכלאו. ב-1949 האזור חזר לידיים ישראליות, אבל התושבים המקוריים לא בנו את המושבה מחדש. על הקרקע הקימו קיבוץ שנקרא אחר כך גדות ומושב עובדים. נשארו שרידים של בתים ונסגר אתר הנצחה. כ-600 מטר מדרום יש בית קברות קטן עם עשרות קברים.
תגובות גולשים