משפט הקופים

''מדינת טנסי נגד ג'ון תומאס סקופס'', המכונה גם "משפט הקופים" או "משפט סקופס", נערך בקיץ 1925 בדייטון, טנסי. המורה ג'ון סקופס נעצר והועמד לדין באשמה שלימד את תורת האבולוציה (רעיון מדעי שמסביר איך מינים משתנים לאורך דורות) בניגוד לחוק מדינת טנסי שנחקק באותה שנה.

הוויכוח על האבולוציה החל אחרי פרסום "מוצא המינים" של צ'ארלס דרווין ב-1859. במשך השנים התגברה התנגדות דתית, והופיע מושג הבריאתנות (Creationism), האמונה שהעולם נברא על ידי אלוהים כפי שמסופר בתנ"ך. בתחילת המאה ה-20 צץ מחדש גם הפונדמנטליזם, גישה שמפרשת את הכתובים באופן מילולי.

ב-13 במרץ 1925 חוקק בטנסי "חוק באטלר" שאסר על הוראת האבולוציה של האדם בבתי ספר ציבוריים. החוק נועד למנוע מתן עדיפות דתית, אך זכה לתמיכה פוליטית ונעשה חלק מהוויכוח הלאומי על תוכן ההוראה.

האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות (ארגון שמגן על חופש הפרט) רצה לערער על החוק. מקומי בדייטון ארגן ניסיון למשוך תשומת לב והציע שמורה יתייצב למשפט. ג'ון סקופס בן ה-24 הסכים להתנדב לאחר שאמר שהוא הציג תרשים אבולוציוני לכיתה כשהחליף את המורה לביולוגיה. כך נפתח המשפט במצעד תקשורתי.

צוות התביעה כלל עורכי דין מקומיים ובסופו של דבר הצטרף ויליאם ג'נינגס ברייאן, פוליטיקאי ומטיף דתי ידוע. בצד ההגנה עמד קלרנס דרו, עורך דין מפורסם שאינו מאמין דתי (אגנוסטיקן, אדם שלא בטוח בקיומו של אלוהים). דרו הצטרף בחינם והפך את המשפט לזירת עימות בין מדע לדת.

המשפט הפך לקרנבל תקשורתי. צוות ההגנה ביקש לבטל את החוק כבלתי חוקתי, אך השופט דחה את הבקשה. הדרמה המרכזית הגיעה כשההגנה העלתה את ברייאן לדוכן העדים. דרו שאל את ברייאן על פירושים מילוליים של סיפורי התנ"ך, למשל על סיפור יונה והנס שבו דג בולע אותו, ועל עמידת השמש בסיפור יהושע. השאלות הדגישו את הפער בין פירוש מילולי של הכתובים לבין הסבר מדעי.

השופט פסל חלק גדול מעדויות המומחים המדעיים, ואישר רק תצהירים כתובים. עם זאת, דוקטור מזואולוגיה נשא עדות בחלקה.

אחרי שמונת ימי משפט לקח למושבעים פחות מתשע דקות להכריע: סקופס נמצא אשם וקיבל קנס של 100 דולר. בערעור קבע בית המשפט של טנסי כי הרשעה זו נבוטלה מטעמים טכניים, כי השופט במקום המושבעים החליט על הקנס.

בית המשפט של מדינת טנסי שמר על חוק באטלר אך ביטל את הרשעת סקופס מטעמים פורמליים. החוק עצמו נותר על כנו בפועל עד שנות ה-60, ולבסוף בוטל במאי 1967. בשנת 1968 קבע בית המשפט העליון בארצות הברית שחוקים האוסרים הוראת אבולוציה מנוגדים לחוקה אם הם נובעים ממניע דתי.

המשפט סוקר בכל ארצות הברית והפך לאבן דרך בהתנגשות בין מסרים דתיים ומדעיים. העיתונאים כינו את האירוע "משפט הקופים" והציבור שמע את השידורים ברדיו. כיסוי התקשורת חיזק את הדימוי הציבורי של העימות.

המשפט החריף את הקרע בין מודרניסטים (שחיפשו פיוס בין מדע לדת) לפונדמנטליסטים. הוא גם העניק השראה למחזה ולסרט "Inherit the Wind" ("ינחל הרוח"), שעיבדו את האירוע באופן דרמטי.

לאחר המשפט נמשכו ניסיונות לחסום הוראת אבולוציה בכמה מדינות. רק חלק מהמדינות העבירו חקיקה דומה. בשנות ה-50 וה-60, עם שיגור ספוטניק ובחינת החינוך, חזר דגש גדול על המדעים והאבולוציה בתוכניות הלימוד. בשנות ה-80 צצו ניסיונות ללמד "מדע הבריאה" לצד האבולוציה, אך בתי משפט קבעו שזה מפר את הפרדה בין דת למדינה.

בית המשפט במחוז ריה בדייטון שוחזר, והוקם מוזיאון שבו מוצגים מהמשפט. האתר הוכרז כאתר היסטורי לאומי.

מדובר במשפט מפורסם שנתקיים בקיץ 1925 בעיר דייטון, טנסי. המורה ג'ון סקופס הואשם כי לימד את רעיון האבולוציה. אבולוציה: רעיון שמסביר איך יצורים משתנים במשך דורות.

לפני כן, חלק מהאנשים האמינו בבריאתנות. בריאתנות: האמונה שהאל ברא את הכל כפי שמסופר בתנ"ך. טנסי העבירה חוק שאסור ללמד שהתאורייה הזו (שמסבירה שאדם התפתח מבעלי חיים אחרים) בבית ספר ציבורי.

אדם צעיר בשם ג'ון סקופס הסכים להתייצב למשפט כדי שבית המשפט יפרש את החוק. בכך נוצר אירוע שסיקרו בכל הארץ.

לצד התביעה עמד ויליאם ג'נינגס ברייאן. ההגנה כללה את קלרנס דרו, עורך דין מפורסם. שני הצדדים ניהלו ויכוח על מדע ודת.

המשפט הפך לאירוע גדול. דרו שאל את ברייאן שאלות על סיפורי התנ"ך כדי להראות הבדלים בין פירוש מילולי לבין מדע. בסוף סקופס הורשע ונדון לקנס קטן.

בהמשך הרשעתו של סקופס בוטלה מטעמי טכניקה משפטית. החוק בטנסי נותר זמן מה, אבל ב-1967 הוא בוטל. בתי משפט אמרו שאסור לחסום הוראת מדע בגלל סיבות דתיות.

המשפט הזכיר לכולם את המאבק בין מדע לדת. עליו נכתבו ספרים והיו עליו מחזות וסרטים, כמו "ינחל הרוח". היום יש מוזיאון בדייטון שמזכיר את האירוע.