משפט פלילי

המשפט הפלילי הוא ענף במשפט הציבורי שמטרתו להגן על המוסר והסדר הציבורי על ידי קביעת התנהגויות מסוימות כבלתי־חוקיות. המדינה מובילה את האכיפה באמצעות התביעה הכללית, והעונשים נקבעים בחוק העונשין. מי שמואשם בעבירה עלול לעמוד לדין, להירשם כהרשעה או לזכות אם לא הוכח שפעל פלילית.

התנהגות פלילית מוגדרת בחוק העונשין ובחקיקה נלווית. קיימות קטגוריות עיקריות של עבירות: עבירות אלימות (כמו רצח, תקיפה) ועבירות רכוש (כמו גנבה, שוד). גם עבירות תנועה ועבירות בנייה הן פליליות בחלק מהמקרים.

המשפט הפלילי אמור לקבוע עובדות, לפרש את החוק ולהחליט אם אירוע מהווה עבירה. הרשעה פירושה קביעה שעבירה התקיימה; זיכוי פירושו שלא הוכח ההפך.

הקודקס העות'מאני היה הקוד הפלילי הראשון בארץ. ב-1936 שלטונות המנדט החילו את פקודת החוק הפלילי, המבוססת על המשפט האנגלי. לאחר הקמת המדינה נשמרה המשכיות החוקית לפי סעיף 11. ב-1977 נערכה קודיפיקציה ונוסח חדש נועד לחוק העונשין (התשל"ז-1977). ב-1994 תיקון 39 שינה את החלק הכללי של החוק, ובשנים לאחר מכן בוצעו תיקונים נוספים.

ישנן הגנות שמונעות הטלת אחריות פלילית במצבים מיוחדים. בין ההגנות המרכזיות: הגנה עצמית, כורח (איסור תחת איום חמור), צידוק (צייתנות לרשות מוסמכת), ו'זוטי דברים', מעשה קל ערך שלא מגיע כדי עבירה משמעותית.

דיני העונשין משרתים כמה מטרות עיקריות: הרתעה (אישית וכללית), חינוך והפנמת נורמות, תיקון ושיקום העבריין, מניעה על ידי הרחקת מסוכנים מהחברה, וגמול (ענישה בצדק על המעשה). כל תאוריה שונה בדגש שלה ובאופן מדידת הצלחה.

הפרשנות העניינית חשובה במשפט הפלילי. בעבר פעלו פרשנויות נוקשות על לשון החוק בלבד, אך פסיקות מודרניות אימצו פרשנות תכליתית שמתמקדת במטרת החוק. מאוחר יותר חיקוק ציין גם הוא דרכים לפרש את החוק.

היסוד העובדתי הוא המעשה או ההשמטה שניתן לראות במציאות (הפן החיצוני של העבירה). לא בכל עבירה נדרש תוצא, ורק בעבירות תוצאתיות יש דרישה לתוצאה מסוימת.

היסוד הנפשי הוא העמדה הנפשית של המבצע כלפי המעשה. יש לעבירות סוגי יסוד נפשי שונים: כוונה פלילית (מחשבה פלילית) או רשלנות. לעתים מבקשים החוק אחריות קפידה, אחריות גם ללא כוונה או רשלנות, במיוחד בענפי תעבורה.

בעבירות תוצאתיות נדרש קשר סיבתי בין המעשים לתוצאה. יש הבדל בין קשר עובדתי (מבחן האלמלא, האם התוצאה הייתה מתרחשת בלעדיו) לבין קשר סיבתי משפטי שבודק האם ניתן היה לצפות את התוצאה והאם היו התערבויות חיצוניות שניתקו את הקשר.

המשפט הפלילי מרחיב לעתים את האחריות מעבר למבצע הישיר.

ניסיון הוא מעשה שבא במטרה לבצע עבירה, אך העבירה לא הושלמה. בעקבות תיקון 39 הורחבה אחריות המנסה, ולעיתים יוטל עליו עונש זהה לזה של המבצע המושלם.

מי שמשתתף בעבירה בצוותא יכול להיחשב מבצע, גם אם כל אחד עשה חלק מהמעשים. יש גם דוקטרינות לגבי מי שגרם לאחר לבצע עבירה.

משדל (מעודד או מפליל) עלול להיקבע כאחראי בעונש זהה למבצע. "מבצע באמצעות אחר" הוא מי שמשתמש באדם אחר שאין לו כשירות פלילית ממשית (קטין, חולה נפש, כפוי ועוד) כדי לבצע עבירה. החוק קובע כי יש לשקול יסוד נפשי כפול: כוונה לגבי העבירה ושיקול מודעות לכך שהאחר הוא "כלי".

מי שסייע להקל על ביצוע העבירה או למנוע את גילויה נושא באחריות. בדרך כלל עונש על סיוע הוא חצי מהעונש על העבירה העיקרית, עם חריגים בחוקים מיוחדים.

על־פי הדין, ההרשעה מותנת בדרך כלל בבגרות וביכולת להבין את משמעות המעשה. קיימות הגנות נוספות, כמו טעות במצב דברים, טעות משפטית במצבים מסוימים, ו'הגנה מן הצדק' שבאמצעותה ניתן לעכב או לסיים הליכים פליליים אם נפגעה ההגינות של ההליך. קיימת גם הגנה תרבותית אשר לפעמים משפיעה על חומרת העונש.

המסורת המשפטית בישראל מושפעת גם מהערכים התורניים. במושג מסילת ישרים מודגש צורך בזהירות ובהימנעות ממעשים אסורים. חוק העונשין שואב בחלקו מרעיונות אלה.

המשפט הפלילי קובע מה אסור בחברה. המדינה עוצרת ומגישה לדין מי שעובר על החוק. יש חוקים שקובעים עונשים למי שעובר עליהם.

עבירות ידועות הן גנבה, תקיפה ורצח. גם עבירות תנועה יכולות להיות פליליות.

לפני המדינה היו חוקים ישנים. ב-1977 קיבלו חוק עונשין חדש. בהמשך נוספו תיקונים.

משפט פלילי רוצה לשמור על בטחון וללמד מה מותר ומה אסור. ישנן דרכים החוק מגן על אדם: הגנה עצמית (כשהייתה תקיפה), כורח, וטעות במצב דברים (כשמישהו טעה בתנאים).

"היסוד העובדתי" זה המעשה שנעשה. "היסוד הנפשי" זה הכוונה שמאחורי המעשה. לפעמים צריך גם קשר בין המעשה לתוצאה.

מי שמנסה לבצע עבירה ואינו מצליח עלול להיות נידון על ניסיון. גם מי שמעודד או מסייע לאחרים יכול להיענש.

אם אדם עשה משהו כדי להציל חייו, או טעה והאמין בטעות, הוא יכול לקבל הגנה משפטית. ישנם מקרים מיוחדים שבהם בית המשפט מקל או זוכה.

המשפט וערכי המסורת מדברים על זהירות ומניעת מעשים רעים. החוק מבקש ללמד אנשים להימנע מלהפר אותו.