נ׳ היא האות ה־14 באלפבית העברי. שמה נו"ן (נוּן). היא מייצגת את העיצור /n/ (הצליל n באנגלית). המונח "עיצור מכתשי אפי קולי" אומר שהצליל נוצר כשהלשון נוגעת מעט באזור האפרכסת שמאחורי השיניים.
נ׳ שייכת לקבוצת האותיות שמקורן בלשון, שמכונה דטלנ"ת (חמש אותיות שיוצאות מהלשון). באחרית מילה היא מקבלת צורה סופית: ן, כמו במילה "כן". יש גם צורה מיוחדת שנקראת נו"ן ההפוכה, שהיא היפוך של נ׳, ונמצאת בתנ"ך תשעה פעמים בצורה ׆.
שם האות כנראה הגיע מהמילה הארמית לדג, "דג". צורות האות השתנו במהלך ההיסטוריה, ויש דגימות כתב שונות כפי שמופיע ברישום הכתוב.
במחשבים נ׳ מיוצגת בקידוד Unicode כ־05E0, והצורה הסופית ן כ־05DF. בקוד ASCII שנמצא בטקסט מופיעות הערכים F0 עבור נ׳ ו־EF עבור ן. בקוד מורס הוצגה האות באמצעות הרצף ".-". בברייל אין הבדל בין נ׳ לבין ן. באלפבית צלילי (מילות גוף לאותיות) מייצגת נ׳ את המילה "נשר". באיתות דגלים (סמפור) נ׳ מיוצגת על ידי דגל אחד שמצבו מערבה ודגל שני שמצבו צפון־מערבה.
בגימטריה ערכה של נ׳ הוא 50; הערך של ן הוא 700, אך משתמשים בו לעיתים נדירות. בעברית המודרנית שכיחות נ׳ היא כ־3.34% מכלל האותיות, והצורה הסופית ן היא כ־1.27%.
הקיצור נ׳ משמש לציון נקבה. בכתבים של ימי הביניים תופיע לעתים הכתיב ן׳ כסימן לקשר משפחתי (בן). בסלנג המודרני "נון" משמש ככינוי לכישלון, ובדיבור הצבאי "נון־נון" מציין כלי רכב להובלת חיילים.
נ׳ היא האות ה־14 באותיות העבריות. שמה נו"ן. היא עושה את צליל ה־n, כמו באנגלית.
בלב המילה כותבים נ׳. בסוף מילה כותבים ן (זו צורה סופית, צורה מיוחדת של האות). בתנ"ך יש גם צורה הפוכה של נ׳ שמופיעה מעט, סימונה ׆.
שם האות הגיע אולי מהמילה בארמית שמשמעותה "דג".
במחשב נ׳ היא Unicode 05E0. הצורה הסופית ן היא Unicode 05DF. בקוד מורס הוצגה נ׳ כ־".-". בברייל משתמשים באותו סימן גם לנ׳ וגם ל״ן".
בגימטריה (השיטה שמשייכת מספרים לאותיות) נ׳ שווה 50. ן שווה 700, אך ערך זה פחות בשימוש. בעברית המודרנית נ׳ נפוצה בכ־3.34% מכלל האותיות. הקיצור נ׳ משמעו נקבה. בסלנג "נון" אומר כישלון, ו"נון־נון" הוא כלי רכב צבאי להובלת חיילים.
