נגע הצרעת הוא כתם שמופיע על קירות בית, על בגדים מעור, צמר או פשתן, או על עור האדם. הרמב"ם מונה שש מצוות שקשורות לנגע הצרעת, ובהן שילוח האדם הנגוע מן המחנה. הנגע בצרעת אין לו משמעות רפואית מודרנית, והוא שונה ממחלת ה'צרעת' (leprosy) שמקורה בחיידק.
המשמעות ההלכתית של נגע הצרעת קשורה לטומאה וטהרה, רובן אינן נוהגות בעידן שלנו. למרות זאת יש סוברים שהשאת, הספחת והבהרת, שלושת סוגי נגעי האדם, וכן נגעי ראש וזקן עדיין קיימים.
הרש"ר הירש מדגיש שהצרעת בתנ"ך אינה מחלה רפואית אלא מסר שמימי. המושג חוזר בחמישה מקרים שונים במקרא: משה, מרים, נעמן, גיחזי ועוזיהו.
המקרא (פרשיות תזריע ומצורע) מגדיר צורות וצבעים של הנגעים. הסמכות לקבוע אם אדם או בית נגועים נתונה בלעדית לכהנים. בתלמוד גם מוזכר איסור אכילת דג עם בשר, שעם חשיבותו ההלכתית מוזכר בהקשר של נגעים.
דעת הכהן על הנגע "יוצרת מציאות": עד שהכהן בודק את הנגוע, האדם או הבית נחשבים טהורים. לכן אפשר לעכב בדיקה במקרים מיוחדים, כמו חגים או חתונה.
המקרא והמשנה מתארים את צבעי הנגעים ומעלות הלובן השונות. הרמב"ם והרא"ש מתארים גווני לבן מסוימים שאינם צרעת. תכונות נוספות הן גודל, מקום, אם צומח שיער לבן, ומהירות ההתפשטות.
צרעת יכולה להיות על בגד מצמר, פשתן או עור. סימנים: כתם ירוק כהה או אדום כהה. יש לסמן את גבולות הכתם ולבחון אותו אחרי שבוע. אם הוא פשה, הבגד טמא ויש לשרפו. אם לא פשה, ממתינים עוד שבוע; אם הוא לא נעלם, שורפים. בגד מנוגע יכול להטמיא אנשים וכלים. לפי המסורת, צרעת הבגד לא נראתה מאז חורבן בית המקדש.
כתם אדום כהה או ירוק כהה, נראה שקוע ביחס לשאר הקיר, מחייב הזעקת כהן. הבדיקה כוללת סגירת הבית לשבוע, קליפת הנגע, ובדיקה חוזרת. אם הנגע חוזר אחרי החלפת אבנים וטיח, הבית הוכרז טמא ויש להרוסו. הבית המנוגע מטמא את כל מה שבתוכו.
בספרות חז"ל הנגע משמש סמל רוחני. הצרעת מתוארת כענישה על עבירות מוסריות, במיוחד לשון הרע, דיבור רע על אחרים. הנגע מסמל קרע בקשר בין האדם לחברה ולשמיים.
למשה ניתנו סימנים להראות לבני ישראל, בהם הפיכת ידו לנגועה בצרעת, כהוכחה אלוהית.
מרים נכנסה לצרעת משום שדיברה סרה על משה. היא הוצאה מהמחנה עד שהבריאה.
נעמן שר צבא ארם חלה בצרעת. נערה ישראלית סיפרה על נביא ישראל. אלישע שלח אותו לטבול שבע פעמים בירדן. נעמן כעס אבל בסוף טבל ונרפא. גיחזי, משרתו של אלישע, חמד כסף ואחרי כן קיבל את צרעת נעמן כתוצאה ממעשהו.
במצור על שומרון ארבעה מצורעים גילו מחנה ארם נטוש. הם שיתפו את המידע, והעיר ניצלה מרעב.
עוזיהו ניסה להקטיר קטורת, תפקיד הכוהנים. כתוצאה פרחה עליו הצרעת והיה מצורע עד יום מותו.
בישעיהו נכתב שמשיח יהיה מצורע. חז"ל פירשו שלשמיו של משיח יש קשר לנוכחות הצרעת במסורת.
נגע הצרעת הוא כתם על קיר, על בגד או על עור. זה לא אותה מחלה שבימינו קוראים לה "לֶפּרוֹסי" (מחלה חיידקית).
ההלכות מדברות על טומאה וטהרה. טומאה זו הרבה פעמים לא חלה היום.
במקרא הצרעת נחשבת לאות משמים. יש סיפורים על אנשים שהצטרעו.
רק כהן (איש דתי שבודק את המצב) קובע אם יש צרעת. התורה מתארת צבע וצורת הכתמים.
אם כתם על בגד (צמר, פשתן או עור) מסמנים את גבולותיו ומחכים שבוע. אם הכתם התפתח, שורפים את הבגד. בגד מנוגע יכול להפוך אחרים לטמאים מבחינה דתית.
כתם על קיר שמראה שקוע או בצבע חשוד יכול להוביל לסגירת הבית לשבוע. הכהן בודק. אם הכתם חוזר אחרי תיקון, ההוראה יכולה להיות להרוס את הבית.
- מרים: הוטלה עליה צרעת כי דיברה רע על משה. היא נשארה מחוץ למחנה עד שהבריאה. (לשון הרע = לדבר רע על מישהו)
- נעמן: שר צבא שהבריאו כשהטביל את עצמו שבע פעמים בירדן. נערה ישראלית המליצה לו להתייעץ עם הנביא אלישע.
- ארבעת המצורעים: מצאו מחנה אויב נטוש ועזרו להציל את עירם.
- עוזיהו: המלך נענש בצרעת כשהפר את תפקידם של הכהנים.
חז"ל ראו בצרעת אות על עבירות מוסריות. היא מסמלת בעיה בקשרים החברתיים ובקשר עם האלוהים.
תגובות גולשים