נובוסיבירסק

נובוסיבירסק (ברוסית: Новосибирск) היא עיר גדולה בדרום-מערב סיביר ומרכז מחוז נובוסיבירסק. נכון ל-2014 חיו בה יותר ממיליון וחצי איש, והיא העיר השלישית בגודלה ברוסיה אחרי מוסקבה וסנקט פטרבורג. לעיתים קוראים לה "בירת סיביר" או "שיקגו הסיבירית" בגלל מרכזיותה המנהלית והכלכלית באזור.

העיר נוסדה ב-1893 ככפר ליד מפגש הנהר אוב עם מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית (הרכבת הארוכה שמחברת את רוסיה ממערב למזרח). בתחילה נקראה נובו-ניקולייבסק, ושמה שונה ל'נובוסיבירסק' ב-1925. גידול העיר קשור למיקומה הגאוגרפי ולמדיניות העברות האוכלוסין של השלטון הסובייטי בתחילת שנות ה-40. מדיניות זו העבירה קבוצות רבות של אנשים לאזור, ובכללן קהילות יהודיות, מה שיצר קהילה יהודית גדולה בנובוסיבירסק.

בשנת 1957 יזם המתמטיקאי מיכאיל לברנטייב הקמת סניף של האקדמיה למדעים בעיר. בעקבות היוזמה הוקם באזור אקדמגורודוק (אזור אקדמי ומחקר) בו נפתחו מכוני מחקר ואוניברסיטה. בפברואר 1990 הוכרזה העיר כמרכז היסטורי, מדעי ותרבותי של סיביר. ב-2000 נובוסיבירסק הוכרזה כבירת המחוז הפדרלי הסיבירי.

לנובוסיבירסק אקלים יבשתי (אקלים עם הבדלים גדולים בין עונות השנה). הקיץ בדרך כלל חם, עם ממוצע כ-25 מעלות צלזיוס. החורף קר מאוד ומושלג, עם ממוצע סביב מינוס 20 מעלות צלזיוס. ההפרש המקסימלי שנמדד בין הטמפרטורות החמות והקרות הגיע לכ-90 מעלות צלזיוס.

בעיר יש תחנת שידור גדולה שהעבירה בעבר שידורים לדרום אסיה והמזרח התיכון. באזור אקדמגורודוק פועלת אוניברסיטת נובוסיבירסק ומספר מכוני מחקר מפורסמים, לצד פארק טכנולוגי עם חברות היי-טק. בעיר גם בניין האופרה והבלט הגדול, בית ספר למוזיקה ולבלט, תחנת רכבת מפוארת וגשרים חוצי אוב.

נובוסיבירסק היא בירת המחוז ולכן שוכנים בה משרדי הממשל המחוזיים. הגוף המנהל הוא עיריית נובוסיבירסק. בראש העיר עמד אנאטולי לוקוט, אשר מונה לאחר בחירות שנערכו באפריל 2014. לצד העירייה פועלת מועצה מחוקקת מקומית שאחראית על חקיקה מוניציפלית ובקרה על פעילות העירייה.

האכיפה בעיר מנוהלת בעיקר על ידי משטרת נובוסיבירסק (מינהל משרד הפנים של מחוז נובוסיבירסק). המשטרה פועלת גם בנמל התעופה טולמצ'בו ובתחנות המטרו.

נכון לאפריל 2013 התגוררו בעיר כ-1,523,801 תושבים, עלייה לעומת 2010. בעיר חיים כמה קבוצות אתניות עיקריות: רוסים, גרמנים, אוקראינים, טטארים, בלארוסים ויהודים. הקהילה היהודית מונה למעלה מ-12,000 איש ופועלים בה מוסדות תרבות ישראליים. בראש הקהילה עומד הרב שניאור זלמן זקלס, שליח חב"ד.

לנובוסיבירסק רשת תחבורה ענפה. המטרו (רכבת תחתית עירונית) פעיל מאז 1985. נמל התעופה טולמצ'ובו משמש טיסות פנים ובינלאומיות ומשמש בסיס לחברת התעופה S7. קיים גם נמל תעופה קטן בשם ילצובקה. רשת האוטובוסים פעילה מאז 1934, יש שרותי טרוליבוס (חשמליות על כבלים) ומוניות שירות שנקראות מרשרוטקה (מוניות קו קטנות).

בעיר פועלות קבוצות כדורגל, כדורסל והוקי קרח. קבוצת הכדורסל זכתה בגביע הרוסי ב-2015. קבוצת ההוקי קרח סיביר נובוסיבירסק משחקת בליגה הקונטיננטלית. בשנת 2023 העיר אירחה את אליפות העולם בהוקי לנוער יחד עם אומסק. לשם כך נבנה היכל קרח עם כ-10,200 מקומות ישיבה.

ניתן למצוא בעיר תמונות של קתדרלת אלכסנדר נבסקי, תיאטרון האופרה והבלט, נמל התעופה טולמצ'ובו, תחנת הרכבת הראשית, אוניברסיטת נובוסיבירסק והפארק הטכנולוגי של אקדמגורודוק.

נובוסיבירסק היא עיר גדולה בסיביר, בחלק הדרום-מערבי שלה. יש בה יותר ממיליון איש והיא העיר השלישית בגודלה ברוסיה.

העיר נוסדה ב-1893 ליד הנהר אוב וברכבת הטרנס-סיבירית (רכבת ארוכה שמחברת את רוסיה). שמה הקודם היה נובו-ניקולייבסק. ב-1925 שינו לה את השם לנובוסיבירסק. בשנות ה-40 הועברו אנשים לאזור על ידי השלטון. זה יצר קהילה יהודית גדולה.

בשנת 1957 המתמטיקאי מיכאיל לברנטייב הקים כאן סניף של האקדמיה למדעים. ליד העיר נבנה אקדמגורודוק (אזור של אוניברסיטאות ומכוני מחקר).

בקיץ חם, כ-25 מעלות צלזיוס בממוצע. בחורף קר מאוד, כ-20- מעלות בממוצע. ההפרש הגדול ביותר בין הטמפרטורות הגיע לכ-90 מעלות.

יש בעיר אוניברסיטה גדולה, מכוני מחקר, פארק טכנולוגי, בניין אופרה ותיאטרון בלט, תחנת רכבת יפה וגשרים על הנהר.

בעיר יש מטרו (רכבת תחתית) מאז 1985. נמל התעופה טולמצ'ובו עושה טיסות פנימיות ובינלאומיות. יש גם אוטובוסים, טרוליבוסים ומוניות שירות שנקראות מרשרוטקה (מוניות קו).

העיר אוהבת הוקי. ב-2023 נובוסיבירסק אירחה אליפות עולם לנוער בהוקי יחד עם אומסק. נבנה אצטדיון קרח גדול לדרך.