נווה אילן

נווה אילן הוא מושב שיתופי במחוז ירושלים. מושב שיתופי פירושו יישוב שבו התושבים משתפים פעולה בכלכלה ובניהול. היישוב נמצא ליד אבו גוש וכשני קילומטרים מצפון־מערב לכביש לירושלים, ושייך למועצה אזורית מטה יהודה.


נווה אילן נוסד בתחילת אוקטובר 1946, חלק ממבצע ה׳11 הנקודות׳. מתנדבים מקריית ענבים ומעלה החמישה הכינו את הקרקע לקבוצת "טללים", קבוצה של 31 יוצאי המחתרת האנטי‑נאצית מצרפת, מאקי (ארגון התנגדות צרפתי). רבים מהם קיבלו הכשרה בדגניה ב׳. היישוב ישב על כ־1,700 דונם בראש פסגה תלולה.

המייסדים שיפצו חורבה ישנה והשתמשו בה כחדר אוכל, ספריה ובית תינוקות. הם התקינו מרזבים לאיסוף מי גשמים. המים העיקריים הובאו במכוניות ממעלה החמישה. בנובמבר 1947 דווח על כ־43 תושבים.

בשנות ה‑40 וה‑50 נטעו עצים באזור כחלק מפעילות הקרן הקיימת. ב־15 בינואר 1948 הותקפה קבוצה מהיישוב בעת עבודה בגינה; אחד המתיישבים נהרג. היישוב סבל מירי תותחים במלחמת העצמאות, ולאחריה נותר פגיע למסתננים בשל קרבתו לגבול; באוקטובר 1953 נרצח חבר קיבוץ על ידי מסתננים.

ליישוב הצטרף גרעין "התגבורת", כ־70 עולים מצפון אפריקה שהגיעו אחרי פרעות והעליות מאוניית אקסודוס ובורמה. ב‑1950 כבר היו כ‑110 תושבים. הם פתחו לולים, רפת וגידלו פטריות.

בעשור ה‑50 חל מהלך פיתוח: בית תרבות נחנך ב‑1954, וב־1955 נבנה שלד של מלון. אך המחסור במצטרפים חדשים הותיר עומס רב על מעט החברים. החל מתחילת 1954 עזבו חברים בהדרגה; בסוף 1955 ננטש הקיבוץ.

בתקופה שלאחר הנטישה הוקם במקום סניף של בית הספר החקלאי "הכפר הירוק". הגיעו שתי כיתות בוגרות וקבוצת נוער עולים ממרוקו. ב‑1959 הועבר המקום למשק עצמאי מודרך, אך בראשית 1961 הצעירים עזבו והקיבוץ פורק רשמית. עדיין נרשמו כמה תושבים והוצב קלפי בבחירות כדי לשרתם.

מבני הקיבוץ ו‑300 דונם מטעים נמכרו לחברת רסקו בתכנון להקים מרכז אירוח ותיירות. שאר השטח הוצע למושב בית מאיר, ולאחר מחאה חלק מאדמות המטעים הועברו לידיהם. עוד קודם לכן הועברו חלקים למעלה החמישה (1956). רסקו תכננה מרכז הבראה ושכונת גנים.

לקראת סוף שנות ה‑60 הוקם בארצות הברית גרעין בשם "המגשימים" ביוזמת תנועת יהודה הצעיר. הרעיון היה להקים מושב שיתופי לא חקלאי (יישוב שבו התושבים חיים יחד וחלקם עובדים מחוץ למשק). נציגי הגרעין בחרו את נווה אילן, ותוכנית מתאר אושרה ב‑1969. בחודש ספטמבר 1971 הונחה אבן פינה.

חברי הגרעין חיו תחילה במרכז קליטה. שישה משפחות שחזרו ושרפו ושיפצו בניינים ישנים החלו להתגורר במקום כבר מ‑1972. צפו מחלוקות בין חברי הגרעין מארה"ב לבין הישראלים ששולבו אחר כך; חלק רצו מודל שיתופי אמיתי, וחלק רצו מגורים בסגנון וילה קרוב לעיר. המושב התבסס על תעשייה: מפעל אלקטרוניקה, חברת תוכנה (גמה), סדנאות אמנות ולול תרנגולי הודו. הלולים נהרסו במהלך מגפת שפעת העופות. בשנים האחרונות הוקמה הרחבה חדשה בשם "נופי אילן".

בסביבת היישוב נמצאים אבו גוש וירושלים, והאזור כולל שטחי חקלאות ויערות שנטעו בעשורים הקודמים.

נווה אילן הוא מושב קטן ליד ירושלים. מושב זה הוא כפר שבו אנשים משתפים פעולה.

היישוב הוקם באוקטובר 1946 על ידי קבוצת מתיישבים וקבוצה מצרפת בשם מאקי. הם ישבו על גבעה והשתמשו בחורבה ישנה כחדר אוכל.

הם אספו מי גשמים מהגג. ב־1947 גרו שם כ־43 אנשים. בשנים הבאות נטעו עצים.

ב־1948 היו קרבות מסביב. בעת אירוע אחד נהרג איש מהיישוב. אחרי המלחמה הגיעו עולים נוספים וגדל מספר התושבים.

בשנות החמישים בנו מרכז תרבות וניסו לפתח את המקום. אבל היו מעט מצטרפים ולעבודה היה קשה. בסוף 1955 רוב התושבים עזבו והיישוב ננטש.

אחר כך הוקם במקום סניף של בית ספר חקלאי. הגיעו קבוצות נוער עולים ממרוקו. ב‑1961 הם עזבו והמקום פורק.

חלק מהבניינים ושטחים נמכרו לחברה בשם רסקו. החברה רצתה לבנות מרכז תיירות ושכונה.

בסוף שנות ה‑60 הגיעו קבוצות מארצות הברית והקימו מחדש את נווה אילן בשנות ה‑70. משפחות עברו לשם ב‑1972. הם פתחו מפעלים קטנים, עבודות אמנות ולולים. עם הזמן הצטרפו משפחות נוספות והיישוב התרחב. היום יש גם שכונה חדשה בשם נופי אילן.