נוסחת DuPont

נוסחת DuPont, שנקראת גם מודל הרווח האסטרטגי, מפרקת את התשואה על ההון לשלושה מרכיבים חשובים. השם מגיע מחברת דופן (DuPont), שהחלה להשתמש בנוסחה בשנות העשרים כדי לנתח ולשפר את הדוחות הכספיים שלה.

ROE (תשואה על ההון) שווה רווח נקי חלקי הון עצמי. אפשר לפרקה לשלושה גורמים: רווח שולי × מחזור הנכסים × מנוף פיננסי.

רווח שולי = רווח נקי ÷ מכירות. (כמה רווח נשאר מכל מכירה.)
מחזור הנכסים = מכירות ÷ נכסים. (כמה מכירות מייצרים בעזרת הנכסים של החברה.)
מנוף פיננסי = נכסים ÷ הון עצמי. (כמות החוב ועומס ההון ביחס להון בעלי המניות.)

הפרדת התשואה לשלושה חלקים מסבירה מדוע היא משתנה. אם הרווח השולי גדל, כל מכירה תניב יותר רווח והתשואה על ההון תעלה. אם מחזור הנכסים יזנק, החברה תייצר יותר מכירות לכל נכס.
מנוף פיננסי גבוה מעלה את התשואה כי נעשה שימוש בכסף מהלוואות. יחד עם זאת, חוב גדול מגביר את הסיכון ולפעמים מקשה לעמוד בתשלומים. חוב יתרה מועיל רק אם ההחזר על הנכסים (ROA) גבוה יותר מהריבית על ההלוואות.

נוסחת DuPont מראה איך מודדים כמה חברה מרוויחה ביחס לכסף שהושקע בה. השם הוא על שם חברת DuPont שהשתמשה בנוסחה בשנות העשרים.

התשואה על ההון (ROE) מתחלקת לשלושה חלקים: רווח שולי, מחזור נכסים ומנוף פיננסי.

רווח שולי, כמה רווח נשאר מכל מכירה.
מחזור נכסים, כמה מכירות עושים בעזרת הנכסים של החברה. נכסים הם דברים שהחברה מחזיקה.
מנוף פיננסי, כמה החוב גדול יחסית להון של בעלי החברה. חוב זה כסף שאומרים שהחברה חייבת לשלם.

אם הרווח השולי עולה, כל מכירה מביאה יותר כסף. אם מחזור הנכסים גבוה, החברה מוכרת יותר עם אותם נכסים. חוב יכול להעלות את הרווח לבעלי המניות, אבל הוא גם מסוכן. חוב עוזר רק אם הרווח מהנכסים גדול מהריבית שהחברה משלמת על ההלוואות.