נושא ווריאציות

וריאציה היא טכניקת כתיבה מוזיקלית שבה חומר מוזיקלי עובר שינוי בכל חזרה. שינוי כזה יכול להתרחש בהרמוניה (צירופי צלילים), במלודיה (הקו המוזיקלי), בקצב ובמקצב, במרקם ובקונטרפונקט (קווי מנגינה עצמאיים שמשתלבים), ובתזמור (חלוקת התפקידים בין הכלים). צורת ה"נושא ווריאציות" מבוססת על הרעיון הזה: נושא שמופיע בתחילה משתנה או מלווה בכל חזרה.

יש כמה ז'אנרים שמבוססים על וריאציות, כמו פסקאליה (Passacaglia), שאקון (Chaconne) ונושא ווריאציות. בפסקאליה ושאקון חוזר קו הבס דרך כל הפרק. נושא ווריאציות בדרך כלל ארוך יותר ומאפשר שינוי רב של הנושא. בצורות אחרות, כמו פנטזיה של וריאציות, הנושא משולב בחופשיות רבה יותר.

נושא ווריאציות מופיע לראשונה במוזיקה המערבית מהמאות ה-16 וה-17. ברנסאנס הייתה צורת "חלוקה" (Division), שבה הנושא נחלק לקטעים קטנים ומשתנה בהדרגה. בתקופת הבארוק נכתבו פרקי וריאציות על ידי מלחינים כמו הנדל ובאך; באך כתב בין השאר את וריאציות גולדברג. נושאים ידועים כמו La Folia עוררו סטים רבים של וריאציות אצל קורלי ואחרים. בשלב זה פרקי וריאציות היו לעיתים חלק מסוויטות או פרטיטות.

במאה ה-18 צורת הווריאציות התפתחה וצמחה לסטים עצמאיים. נפוצו כללים פורמליים: נושא בדרך כלל מורכב משני משפטים, וניתן לסמן סיום וריאציה בקו כפול או במספרים. היוצרים הבולטים בתקופה זו כוללים את היידן, מוצרט ובטהובן. היידן פיתח וריאציות כפולות, שבהן שני נושאים קרובים, אחד במינור ואחד במז'ור, חוזרים ומתפתחים לסירוגין. מוצרט ובן-זמנו כתבו וריאציות כחלק מסונטות ופרקים איטיים.

בתקופה הרומנטית המשיכו לכתוב סטים של וריאציות. שופן ובטהובן כתבו וריאציות חשובות לפסנתר. לעתים הווריאציות, בעיקר אלה בסיום הסט, התרחקו מאוד מן הנושא המקורי, עד שלמאזין קשה לזהות את הקשר.

ברהמס, בעל נטייה קלאסיציסטית, כתב וריאציות על נושאים של מלחינים קודמים. באמצע המאה ה-19 הפכו סטי וריאציות לתזמורת לנפוצים; דוגמה בולטת היא "וריאציות אניגמה" של אדוארד אלגר (1899).

גם במאה העשרים המשיכו מלחינים לכתוב וריאציות, ולעתים הגיעו לדרגות של התרחקות גדולה מהנושא המקורי. צורת הווריאציות נשמרה כדרך מרכזית לעבד רעיון מוזיקלי ולבדוק את אפשרויותיו.

וריאציה היא שינוי בקטע מוזיקלי שחוזר. כשהנושא חוזר הוא נשמע שונה.

יש צורות כמו פסקאליה ושאקון. בפסקאליה ושאקון הבס (קו בתדרים נמוכים) חוזר שוב ושוב. בנושא ווריאציות הנושא משתנה בכל חזרה.

וריאציות הופיעו כבר במאה ה-16. אז חילקו את הנושא לחלקים קטנים ושינו אותם. בבארוק כתבו מלחינים כמו הנדל ובאך סטים של וריאציות. באך כתב את "וריאציות גולדברג" המפורסמות.

במאות ה-18 וה-19 כותבים רבים כתבו וריאציות לפסנתר ולתזמורת. מוצרט ובטהובן כתבו וריאציות מפורסמות. שופן כתב וריאציות לפסנתר. מאוחר יותר ברהמס ואלגר כתבו וריאציות משמעותיות. עם השנים הווריאציות יכלו להתרחק מאוד מהנושא.

גם במאה ה-20 המשיכו לכתוב וריאציות. המלחינים ניסו דרכים חדשות לשנות את הנושא ולהמשיך להפתיע את השומעים.