נזיר (יהדות)

ביהדות, נזיר הוא גבר או אישה שקיבלו על עצמם נדר (התחייבות בעל-פה) לאמץ אורח חיים מסוים לזמן מוגדר או לכל החיים. העיקריים שבהגבלות הם: איסור שתיית יין ואכילת ענבים ותוצרתם, איסור גילוח ראש ודרישה לגדל "פרע" (שיער ראש ארוך שאסור לקצרו), ואיסור להיטמא למת, כלומר להימנע מטומאת מת (טומאה = מצב טקסי שמונע מעשיית פעולות דתיות מסוימות). לעומת נזירויות בתרבויות אחרות, הנזיר ביהדות רשאי להינשא ולהמשיך בקיום יחסי אישות ויש לו זכויות רכוש רגילות.

במדרש ובהסברים מאוחרים יש שתי גישות מרכזיות: רש"י פירש "נזיר" כפרישה מן החומריות, פרוש. אברהם אבן עזרא קישר את המילה לנזר (תכשיט של מלך), כלומר סימן של מעלתו והרוממות הרוחנית. בספרות יותר מודרנית רואים בנזירות היבדלות מהעם ושמירה על מידה רוחנית גבוהה.

דיני הנזירות כתובים בתורה בפרשת נזיר ובמשנה במסכת נזיר, ובתלמוד ובהלכות במשנה תורה.

הטעם הנפוץ הוא פרישות שעוזרת לאדם להתקרב אל הבורא בלי הפרעות התאווה. היין מסמל תענוגי עולם, ולכן מנוע על הנזיר. גידול הפרע מסמל שליטה ביצר של היופי החיצוני. יש גם פירושים אחרים: פילון ראה בכך דרך "להקריב" משהו מהגוף (השיער) בלי לפגוע בגוף, ואחרים השוו את מעמד הנזיר למעמד הכהונה מבחינת ההגבלות.

קבלה על עצמה של נזירות נעשית דרך אמירה מפורשת, כמו "הריני נזיר" או משפט אחר שמרמז על כך. המינימום הוא 30 יום, אם לא צוין משך, מניין הימים הוא 30. אפשר להאריך מעל כך ולנדור נזירות לכל החיים. אפשר לחדד נזירויות עוקבות של 30 יום.

נזירות חלה על בני ישראל; גויים פטורים. עבד כנעני יכול להיות נזיר. גם קטין יכול להיות נזיר; הנהגת ההלכה מעניקה לאב סמכויות מסוימות להזיר את בנו הקטן, אך הקטן יכול לבטל זאת כשהוא בוגר. אישה יכולה להיות נזירה; בעלה יכול להפר את נזרתה בתנאים מסוימים.

הנזיר נאסר על שלושה דברים עיקריים: גילוח ראש/איסור גידול פרע, טומאת מת, ושתיית יין ואכילת כל מוצר מהגפן.

הנזיר חייב לגדל פרע ואסור לו לגזוז או להסיר שערות ראשו. האיסור כולל גילוח על ידי תער וגם תוצאות של הסרה בכוח. אפילו הסרת שערה בודדת יכולה להיות אסורה. אם נזיר גילח חלק גדול מראשו עד לעור הוא חייב להשלים לפחות 30 יום נוספים כדי להיחשב עמדתו תקפה. מעשיו של הנזיר שנחשבים להביא לשיתוק גידול השיער עשויים לבטל את מצוות העשה, אך לא תמיד מבטלים את איסור הלאו.

נזיר אסור להיטמא לכל סוגי טומאות המת. האיסור חמור כמו איסור על כהן גדול, ולכן הנזיר אסור להיטמא אפילו לקרובי משפחה. עם זאת מותר לנזיר להיטהר ולטפל בקבורה של מת מצווה (אדם שמתווצאת עליו חובה דתית). אם נטמא, עליו לעבור טהרה כמו כל טמא ולגלח את ראשו ביום השביעי ולהביא קרבנות ביום השמיני; לאחר מכן מתחילה ספירת הימים מחדש.

האיסור מכסה גם ענבים טריים, צימוקים, חרצנים, חומץ שהופק מיין ונוזלים שרוטבו בענבים (משרת יין). הכמות שקובעת עבירה היא מדדים מסוימים, אך אף כמות קטנה של מוצרי גפן מותרת באופן כללי. אלכוהול ממקור שאינו ענבים מותר לנזיר.

בסיום תקופת הנזירות מביא הנזיר שלושה קורבנות ושורה של מנהגים בבית המקדש: כבש עולה, כבשה חטאת ואיל לשלמים, יחד עם לחם מיוחד. הכהן מגלח את ראשו בלשכת הנזירים והשער נשרף. אחר המנהגים הללו נסתיימו איסורי הנזירות.

קיימים סוגים מיוחדים: נזיר עולם (נזירות לכל החיים עם הגבלות דומות) ונזיר שמשון (נזירות בהשראת שמשון ותנאים שונים).

מי שנודר "נזיר עולם" חובתו חלה לכל החיים. איסורי הגילוח אצל נזיר עולם פחות דרקוניים: מותר לגלח פעם בשנה, ואז להביא קורבנות.

נזיר "כשמשון" חידוש תלוי דמות שמשון: איסור הגילוח מוחלט, אך איסור טומאת המת אינו חל עליו. נזירות זו מיוחדת כי ניתנה בשמו של אדם אחר.

בתנ"ך יש יחס חיובי לנזיר. במדרש ובתלמוד מופיעות דעות שונות: חז"ל חלקם מתרשעים מנזירות כמעשה מיותר, וחלקם משבחים אותה כשהיא נעשית לשם שמים. ההסבר המקובל הוא שהכוונה והדרך הן שקובעות אם הנזירות ראויה.

בתנ"ך מוזכר שמשון כנזיר, ויש מאות רמזים לנזירים ולקבלות נזירות בספרות חז"ל ובספרים התקופתיים. בתקופות שונות אנשים נדרו נזירות, ולפעמים נזירות הופיעה ככלי להתחייבות אישית.

אחרי חורבן המקדש אי-אפשר להביא את קורבנות הסיום, ולכן קשה לסיים נזירות לפי ההלכה המסורתית. בגלל זאת, אין מקובל להיחתם נזירות כיום, והיה דיון האם לקבל נזירויות מסוימות בעידן זה. לאורך הדורות היו אנשים בודדים שניהלו מנהגי נזירות גם בלא נדר פורמלי.

נזיר הוא אדם שבחר לבלות תקופה מסוימת עם כללים מיוחדים, בגלל החלטה דתית שנקראת נדר (הבטחה לדבר חשוב). בדרך כלל הנזיר לא שותה יין. הוא גם לא אוכל ענבים או מוצרים מהגפן. הנזיר מגדיל את שיער ראשו וצריך לשמור שלא לגזור אותו. הוא נמנע ממגע עם מתים כדי לא להיטהר מטומאה (טומאה = מצב טקסי שאוסר על חלק מעשים דתיים).

המילה נזיר יכולה להראות אדם שמסתלק מעט מהחיים החומריים. אחרים רואים בנזיר מי שנושא "נזר" כמו כתר, כסימן של מעלת נשמה.

החוקים על נזירות מופיעים בתורה ובספרות תלמודית ומקראית.

הרעיון הוא לשים גבול לתענוגים כדי להתקרב לאלוהים. היין הוא סמל להנאות העולם, והשיער הארוך מסמל ויתור על יראה חיצונית.

אם מישהו אומר "הריני נזיר", הוא מתחייב. המינימום הוא 30 יום. אפשר להיות נזיר כל החיים.

נזירות מתאימה לבני ישראל. גם ילדים יכולים להיות נזירים, אבל יש חוקים מיוחדים. אישה יכולה להיות נזירה, ובעל יכול לפעמים להגיד שהנזירות מסתיימת.

הנזיר נזהר משלושה דברים: לא לגזוז את ראשו, לא לגעת במתים, ולא לאכול או לשתות דברים מהגפן.

הוא חייב לגדל פרע, שיער ארוך בראש. אסור לו אפילו להסיר שערה אחת בדרך של גילוח. אם הוא כן גזז הרבה, יש לו חובות נוספות.

הנזיר לא מתקרב למתים ולא נמצא תחת אותה קורת גג שבה יש מת. אם הוא נטמא בטעות, הוא צריך לעבור טהרה ולבצע טקסים כדי להתחיל מחדש.

גם ענבים טריים, צימוקים וחומץ מיין אסורים על הנזיר. משקאות שלא עשויים מענבים מותרות.

בסוף התקופה נדרש להביא קורבנות ולגלח את השיער בבית המקדש. כיום, בלי המקדש, אין אפשרות לבצע זאת בקלות ולכן רוב האנשים לא נודרים נזירות.

יש נזיר עולם, נדר לכל החיים, ויש גם נזיר "כשמשון" שנולד במצב מיוחד.

בתנ"ך הנזירים מתקבלים בכבוד. חכמים שונים דנו אם זה טוב או לא. ההשקפה הנפוצה אומרת: אם עושים את זה בשביל הערכים הנכונים, זה דבר חשוב.

רק שמשון מוזכר במפורש בתנ"ך כנזיר. בספרות הרבנית מוזכרים נזירים רבים ומקרים היסטוריים.

לאחר חורבן המקדש אי-אפשר להביא את הקורבנות להתרת הנזירות. לכן היום נדירות קבלות נזירות פורמליות.