נחל הבשור

נַחַל הַבְּשׂוֹר (בערבית: החלק המזרחי ואדי א-שלאלה, החלק המערבי וادی غزة/ואדי עזה) הוא אחד הנחלים הגדולים בנגב. אורכו כ-80 קילומטרים, ואגן הניקוז שלו, שטח שבו יורדים המים לנחל, משתרע על כ-3,700 קמ"ר. לנחל יש יובלים בולטים כמו נחל באר שבע, נחל סכר ומזרחים אזכורים של נחל גרר, אך האגן כולל גם יובלים נוספים.

השם "נחל בשור" הוקבע על ידי ועדת השמות על בסיס אזכור מקראי מספר שמואל. חוקרים שונים הציעו קשר לנחל גרר המקראי, ולכן השם עבר שינויים ושימושים שונים בציבור.

ראשיתו בהר מחיה, בגבול רמת עבדת ורכסי הנגב הצפוני. הנחל יורד במורדות ובקמרים, פונה מערבה ליד מפגש עם נחל הרועה וחוצה קמרים בעומק, יוצא אל מישורי חולות חלוצה וממשיך צפונה עד חיבור עם נחל באר שבע ליד באר אסנת. משם הוא פונה לצפון־מערב וחוצה את מישורי הלס של מערב הנגב עד לשפך לים התיכון מדרום לעזה.

בחלקו התחתון יש בוסתנים של שקד ותאנה ושקמה. תופעה ייחודית היא חוסר הסימטריה של אגן הניקוז: בחלק הצפוני יש יובלים רק בגדה הימנית (המזרחית) עד לנחל אסף. אחרי זה נכנסים גם יובלים ממערב.

בקטע שבין צאלים לקיבוץ רעים מופיעות נביעות מים (מעיינות). העיקריים שבהם הם עין צאלים, עין שרוחן ועין בשור. על גדות הנחל באזור המעיינות מצוי ריכוז אתרים ארכאולוגיים, ובראשם תל שרוחן.

כ-44 קילומטרים מהנחל הוכרזו או מוצעים לשמורת טבע וגן לאומי, מהמפגש עם נחל באר שבע ועד גבול רצועת עזה. הוכרזו כ-11,000 דונם כשמורה, וכן כ-3,600 דונם כגן לאומי אשכול. יש הצעות להרחבות נוספות.

בעבר הערוץ היה דל צמחייה ורק המעיינות תמכו בצמחיה. לאחר זרימת שפכים תעשייתיים וצבאיים לנחל סכר, שנכנסים לנחל הבשור, השתנו מאזן המים והצמחייה. צמחייה עמידה לשפכים, קנים, סוף, אשל וטבק השיח, התרחבה והשתלטה על אזורים שהיו בעבר מיוערים על ידי צמחים חד־שנתיים. שינוי זה הגדיל את הסיכון לשריפות, כי קנים יבשים נאגרים ומאפשרים שריפות להתפשט. לצד השפעות הזיהום נטען כי גם הפסקת המרעה השפיעה על השינוי בצמחיה. בפאונה חלו גם שינויים: כמה מינים נעלמו ובמקומם הגיעו מינים כמו חזירי בר, צבי מים ונוטריות.

בשנת 2004 שוחזר גשר רכבת מעל הנחל. הגשר המקורי הונח על קורות עץ ביוני 1917, ועליו חצתה מסילת רפיח, באר שבע שנחנכה במאי 1918. הרכבת פעלה מספר שנים והפסיקה לפעול ב-1927.

נחל הבשור הוא נחל גדול בנגב. אורכו כ-80 קילומטרים. אגן הניקוז שלו (השטח שממנו יורדים המים) כ-3,700 קמ"ר.

השם נקבע לפי אזכור עתיק בתנ"ך. חוקרים דיברו גם על קשר לנחל גרר.

הנחל מתחיל בהר מחיה. הוא זורם בין גבעות ונכנס למישורי החולות של חלוצה. אחרי חיבור עם נחל באר שבע הוא ממשיך צפונה־מערבה ונשפך לים התיכון ליד עזה.

בקטע התחתון יש עצי שקד, תאנה ושקמה. בחלק הצפוני יש יובלים בעיקר בצד המזרחי בלבד. בין צאלים לרעים יש מעינות חשובים: עין צאלים, עין שרוחן ועין בשור. ליד המעיינות יש אתר עתיק בשם תל שרוחן.

כ-44 ק"מ מתוך הנחל מוגנים כשמורה או כגן לאומי. הוכרזו כ-11,000 דונם כשמורה ועוד 3,600 דונם כגן לאומי.

לפני כן הייתה צמחייה דלילה. לאחר הזרמת שפכים גדלה צמחייה של קנים וסוף. זה גרם ליותר שריפות ולשינוי בבעלי החיים.

בשנת 2004 שוחזר גשר רכבת מעל הנחל. על הגשר עברה מסילת רפיח, באר שבע בתחילת המאה ה-20. הרכבת פסקה לפעול ב-1927.