נחמה פוחצ'בסקי

נחמה פיינשטיין-פוחצ'בסקי (27.3.1869, בריסק, 21.5.1934, ראשון לציון) הייתה איכרה, סופרת, שופטת ופעילה למען זכויות נשים (סופרז'יסטית). כתבה מאמרים, סיפורים ורשימות על חיי הארץ תחת שם העט "נֶפֶ"ש".

נולדה בבריסק שבאימפריה הרוסית ועברה בילדותה לצריצין. בגיל צעיר לא הסכימו הוריה למגע עם השפעות תרבותיות רוסיות, ולכן למדה עם מורה פרטי יהודי. התכתבה עם משורר עברי שהשפיע על כתיבתה.

בגיל 17 הצטרפה לתנועת חיבת ציון (תנועה שתמכה בחזרה לארץ ישראל). ב-1889 נישאה ליחיאל מיכל פוחצ'בסקי, אחד מהמדריכים החקלאיים ששלח הברון רוטשילד. עלתה עמו לארץ ועבדה במשק ובכרם בראשון לציון.

ביתם היה מוקד תרבות צעיר של המושבה, ושם דיברו עברית. שני ילדיה הראשונים נפטרו. ב-1896 נסעה לרוסיה עם בנה עשהאל וחזרה אחרי כשנה וחצי; לאחר מכן נולדה בתה, אפרת.

הקימה את "חברת לינת-צדק" ללינת עוברים ושבים ולעזרה לעניים, אשר הפכה לשירות סעד לנזקקים ולחולים. ייסדה את אגודת דבורה, שלימדה עברית לנשים. הייתה בין מייסדות התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל.

בשנת 1909 סייעה למשפחות תימניות שעלו לראשון לציון ולימדה בעיקר נשים עברית. כינו אותה "אמא של התימנים". כתבה גם סיפורים על חיי ילדה תימניה, כמו "רַק פִּתְקָה…".

בשנת 1919 ניתנה זכות בחירה לתימנים ולנשים במושבה. פוחצ'בסקי קיבלה את מספר הקולות הרב ביותר בקרב הנשים, ולכן על פי התקנון הייתה אמורה לעמוד בראש הוועד. הגברים סירבו לקבל זאת; היא וויתרה על הראשות בתנאי שתבחר מי ייכנס במקומה. ב-19.4.1920 נבחרה כאחת מחמש הצירות של התאחדות הנשים; בסך הכול נבחרו אז 14 נשים מתוך 314 צירים.

;ייצוגיה בספרות
סיפורה של חמדה בן-יהודה "אותן הציפורים" מתאר ביקורים אצל איכרה בשם נחמה, בהתייחס לפוחצ'בסקי.

כתיבתה מתאפיינת במחאה על מצב הנשים ביישוב. היא משתמשת בשפה מאופקת, עם דיאלוג פנימי ועיסוק בנשים מדוכאות ובגברים חלשים ומנוצלים.

בראשון לציון יש רחוב על שמה ליד בית הכנסת הגדול, במקום ששכנתה הייתה בעבר שכונת התימנים. בפברואר 2016 הופיע בול לזכרה בסדרת "נשים פורצות דרך".

נחמה פיינשטיין-פוחצ'בסקי (1869, 1934) הייתה חקלאית וספרת סיפורים. היא גם נלחמה למען זכויות נשים. שם העט שלה היה "נֶפֶ"ש". (נֶפֶ"ש" הוא קיצור משמה.)

נחמה נולדה בבריסק שברוסיה. כשהייתה ילדה עברה המשפחה לצריצין. בילדותה למדה עם מורה פרטי יהודי. בגיל 17 הצטרפה לתנועת חיבת ציון. (זו תנועה שרצתה שאנשים יחזרו לארץ ישראל.)

ב-1889 נישאה ליחיאל מיכל פוחצ'בסקי. עלתה איתו לארץ ועבדה בחווה ובכרם בראשון לציון. ביתם היה מקום מפגש לצעירים ושם דיברו עברית.

היא פתחה מקום לינה לעובדים עניים. אחר כך זה הפך לעזרה לנזקקים ולחולים. ייסדה גם קבוצה שלומדת עברית לנשים.

בשנת 1909 עזרה למשפחות תימניות שעלו. היא לימדה נשים עברית. קראו לה "אמא של התימנים". כתבה סיפורים על ילדה תימניה.

היא כתבה על הקשיים של נשים ביישוב. הכתיבה שלה רגועה ופנימית. לעיתים היא מספרת על אנשים שחווים דיכוי או קושי.

יש רחוב על שמה בראשון לציון ליד בית הכנסת. בשנת 2016 יצא בול לכבודה בסדרה על נשים חשובות.