נחמן סירקין

נחמן סירקין (11.2.1868, 6.9.1924) היה הוגה דעות ואחד מאבות הציונות הסוציאליסטית. (ציונות סוציאליסטית = רעיון שמשלב לאום יהודי עם שוויון כלכלי ומוסדות שיתופיים.)

נולד במוהילב, אז ברוסיה הלבנה (כיום בבלארוס). אביו היה חסיד ואמו ניהלה בית מלאכה. למד פילוסופיה ופסיכולוגיה בברלין והושפע מהחוגים הסוציאליסטיים.
השתתף בקונגרסים הציוניים של סוף המאה ה‑19 וביקר עימותים עם הרצל על הרכב הוועדות ועל יחסה של הציונות לשלטונות. ב‑1901 ייסד את ארגון 'חירות', שנחשב לארגון ציוני‑סוציאליסטי מוקדם.
ב‑1903 קיבל דוקטור לפילוסופיה מברלין, אך גורש והמשפחה עברה לפריז. רעיונותיו דיברו על שני מישורים: לבנות תנועה סוציאל‑דמוקרטית יהודית (סוציאל‑דמוקרטיה = תנועה של פועלים למען זכויות עובדים) ולכוון הגירה ליהודים לטריטוריה אחת כדי להקים קהילה מדינית סוציאליסטית.
בשנים 1905, 1907 חי בוילנה, ואז עבר ב‑1908 לארצות הברית. ב‑1905 תמך בתוכנית אוגנדה (הצעה למקום לעצמאות יהודית), וכשהתוכנית נדחתה ניתק קשר עם חלק מהציונים והצטרף לטריטוריאליסטים. מאחרים הוא התאחד עם 'פועלי ציון'.

היה ממובילי 'פועלי ציון' בארצות הברית וממנהיגי תנועת העבודה הבינלאומית. ב‑1920 ביקר בארץ ישראל כנציג מפלגת פועלי ציון ונאם לטובת קואופרציה, ארגונים שיתופיים של עובדים. סירקין טען שאנטישמיות מקורה במאבק המעמדות: הבורגנות (אצולה כלכלית) מפנה את תשומת הלב נגד היהודים כדי לעצור את התעוררות מעמד העובדים (הפרולטריון). לכן קרא להקמת חברה שוויונית בארץ, מבוססת שיתופיות וחירות.

פגש את בתיה אוסנוס בדיוני הקונגרס השני ונשא אותה ב‑1898. בתם מרי נולדה ב‑1899. אשתו נפטרה ב‑1916. ב‑1920 נישא לאחותה מאשה. ב‑1921 נולדה בתם צביה.

עד גיל ארבעים ראה בדת אלמנט מגביל וקרא להחליף אותה בחיי עברית וחילוניות. מאוחר יותר, בעשור השני של המאה ה‑20, התקרב יותר להיסטוריה ולתרבות היהודית כנדבך לבניית ציונות‑סוציאליסטית. באופן אישי חזר לחלק מהמנהגים: קנה פמוטים, ביקר בבית כנסת והאזין לניגוני תפילה. יומיים לפני מותו כתב תפילה וביקש רב לערוך לו וידוי.

עצמותיו הועלו מניו יורק והוטמנו בבית הקברות כנרת ב‑1951, ליד קברו של ברל כצנלסון. על שמו נקראים מושב כפר סירקין וכפר נחמן וסמטאות ופסלים הוקמו לזכרו. מורשת רעיונותיו נלמדה בתנועות הנוער של תנועת העבודה.

נחמן סירקין (1868, 1924) היה פעיל ציוני שחיפש גם שוויון חברתי. (שוויון = שכל האנשים שווים.)

נולד במוהילב, במקום ששייך היום לבלארוס. למד בברלין והשתתף בקונגרסים של הציונים. פעם התווכח עם הרצל, מנהיג הציונים.
הקים קבוצה בשם 'חירות' כדי לשלב רעיונות חברתיים בציונות. הוא גר בפריז ואז עבר לארצות הברית.

היה מנהיג ב'פועלי ציון', קבוצה של פועלים יהודים שעבדו למען זכותו של העם היהודי למדינה ושוויון לעובדים. ב‑1920 ביקר בארץ ונאום על שיתוף פעולה של עובדים.

נשוי לבתיה ב‑1898. בתו מרי נולדה ב‑1899. אחרי פטירת אשתו נשא את אחותה מאשה. ב‑1921 נולדה בת נוספת, צביה.

בהתחלה לא רצה בחוקים הדתיים. אחר כך התחבר לתרבות ולמוסרות יהודית. קנה פמוטים, ביקר בבית כנסת וכתב תפילה לפני מותו.

הובא לקבורה בישראל ב‑1951 בבית הקברות כנרת. יש מקומות ושבילים שנקראים על שמו.