נטע רבעי הם פירות שצומחים בשנה הרביעית של עץ, אחרי שלוש שנות ערלה. ערלה היא האיסור לאכול את פירותיו של עץ בשלוש השנים הראשונות.
המצווה נאמרת בספר ויקרא: בשנה הרביעית כל פירותיו נחשבים לקדש.
פירות אלו קדושים. נהוג לראותם כמעשר שני (מעשר שני, מעשר שנועד לאכילה בירושלים). כלומר, יש להביאם לירושלים בתוך חומותיה ולאכול אותם שם בטהרה. אם אי־אפשר לעלות מיד, מותר לפדות את הפירות בכסף בשווי הפירות. לאחר מכן עולים לירושלים וקונים במעות האלו אוכל שאותו אוכלים בקדושה.
בזמני בית המקדש היו כללים על מקום הפדיון, אך לאחר חורבן המקדש כללים אלה התבטלו ברוב הדעות. כיום, משום שאין טהרה להמון האנשים, נוהגים לפדות את כל הפירות בכסף כדי שיהיו מותרים לאכילה. מותר לפדות על שווה פרוטה, פרוטה היא מטבע קטן, או על מאכל ששווה פרוטה. את המטבע או המאכל מאבדים כדי שלא ישתמשו בהם בטעות.
לפני הפדיון נוהגים לברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון רבעי".
חלוקות בין חכמים האם המצווה נוהגת רק בכרם או בכל עצי הפרי. לפי השולחן ערוך היא נוהגת בכל האילנות, אך יש הקלים לחוץ לארץ. דינים אלו חלים גם על פרות שמיטה; בעבר היה מותר לכולם לקצור ולאכול בירושלים, והיום מוותרים ופודים על פרוטה. בעלי השדות מסמנים עצים כדי שהקוטפים ידעו שהם נטע רבעי.
יש סתירות בין הפוסקים לגבי חלות הדין בחוץ לארץ. הרמב"ם סובר שהוא כמעשר שני ולפיכך רק בארץ ישראל. הש"ך מציע שבחוץ לארץ יש לפדות ללא ברכה כדי לצאת ידי כולם.
גיל העץ נספר בכל שנה בא' בתשרי, אבל איסור הערלה ונטע רבעי נקבעים לפי ט"ו בשבט. כך, פירות שצמחו לפני ט"ו בשבט נחשבים לערלה, ואחריו הם נחשבים לשנתם הרביעית.
בתרגומים מפרשים שלעתים נטע רבעי מיוחס כמתנת כהונה, חלק מן הפירות שהיו ניתנים לכהנים.
נטע רבעי זהו השם לפירות שלעץ בשנה הרביעית שלו. בשנותיו הראשונות, שלוש השנים, הפירות נקראים ערלה. ערלה פירושה שאסור לאכול אותם.
בתורה כתוב שבשנה הרביעית כל פרי העץ הוא קדוש.
פירות השנה הרביעית צריכים להיאכל בירושלים בטהרה. אם אי־אפשר לעלות לירושלים, מציפים אותם בכסף. הכסף משמש לקניית אוכל שיאכלו בירושלים.
היום, כי קשה להגיע בטהרה, נהוג לפדות את הפירות בכסף קטן שנקרא פרוטה. לפני שמפדים מברכים ברכת פדיון רבעי: "ברוך אתה ה'... צוונו על פדיון רבעי".
יש מחלוקת אם זה נכון רק לגפנים או לכל העצים. היום כותבים שחלים על רוב העצים. בפרט גם פירות של שנת שמיטה נכללים בדרך כלל.
בעלי עצים מסמנים אילנות שהם נטע רבעי כדי שאנשים ידעו לפדות אותם.
האיסור של הערלה נמשך עד ט"ו בשבט. אחרי ט"ו בשבט הפירות נחשבים לשנה הרביעית.
יש שביארו שנטע רבעי הוא חלק מהמתנות שהיו ניתנות לכהנים.
תגובות גולשים