ניווט ספורטיבי (Orienteering) הוא ספורט שמשלב ריצת שטח עם ניווט בעזרת מפה ומצפן. מפה כאן היא מפה מיוחדת שמציגה פרטים מדויקים של השטח. מצפן הוא כלי שמראה את כיוון הצפון.
המתחרים מקבלים מפה עם תחנות ביקורת מסומנות. עליהם להגיע לכל התחנות לפי סדר ולסיים בזמן הקצר ביותר. הקווים הסגולים על המפה מציגים את רצף התחנות, אבל המתחרה רשאי לבחור את הדרך שהוא רוצה בשטח.
ניווט ספורטיבי התחיל בסוף המאה ה‑19 בשוודיה כאימון צבאי בניווט יער. התחרות האזרחית הראשונה התקיימה ב‑1897 בנורווגיה. בשנות ה‑30, עם הופעת מצפנים זולים ואמינים, הספורט התפתח בפינלנד ובשווייץ. ב‑1961 נוסדה הפדרציה הבינלאומית לניווט ספורטיבי (IOF), וכיום חברות בה פדרציות רבות.
מפות הניווט מדויקות יותר ממפות רגילות. הן מראות פרטים על צורות השטח, שבילים, סלעים וצמחייה. צבעים וסמלים במפה עוזרים לזהות מכשולים ונתיבי נסיגה.
המסלולים מסומנים בסגול. התחנות מחוברות בקווים לא מחייבים. כל מתחרה בוחר את הדרך לפי היכולות והשטח. תכנון נתיב הוא חלק מרכזי מההצלחה.
קנה המידה משתנה לפי סוג התחרות וגודל השטח. במקצים עירוניים הקנה מידה קטן יותר, בשטחים פתוחים הוא גדול יותר.
יש פורמטים שונים של תחרויות. כל תחרות מציעה אתגרים אחרים ומתמקדת בניווט, בקצב ובבחירות נתיב.
זהו הפורמט הקלאסי. הוא מתקיים ביערות ובאזורים הרריים. הדגש הוא על טכניקת ניווט ומצב גופני טוב.
ספרינט הוא פורמט עירוני ומהיר. המפות הן בקנה מידה קטן, ולעיתים 1:4,000 או 1:3,000. התחרויות קצרות וקשה להכריע בהבדלים של שניות.
ניווט על אופני הרים. הוא דורש סיבולת ובחירת ציר נכון בין נקודות הביקורת.
רוגיין היא תחרות ארוכה על שטחים גדולים. אין סדר קבוע של תחנות והאירוע יכול להימשך עד 24 שעות. הענף הפך לעצמאי ומנוהל על ידי פדרציה נפרדת.
התחרויות מחולקות לקטגוריות לפי גיל וכישורים. בכל קטגוריה יש מסלול קבוע וסדר תחנות אחיד. זה מאפשר השתתפות מגיל 8 ועד מבוגרים רבים.
קושי המסלול נקבע לפי קטגוריה וגיל. לילדים צעירים המסלול הקל הוא כ‑2 ק"מ בקו אווירי. בקטגוריית העילית המסלולים יכולים להגיע עד כ‑15 ק"מ בקו אווירי.
הענף מנוהל על ידי האיגוד לספורט הניווט בישראל. יש מועדוני ניווט בפריסה ארצית, למשל בגליל, באזור תל‑אביב ובירושלים. האיגוד מארגן כ‑80 תחרויות בשנה, בעיקר בסופי שבוע, ועונת הניווט נמשכת מספטמבר עד יוני.
האיגוד מנהל ליגות לניווט רגלי ולאופניים. בעונה נערכות כ‑10, 12 תחרויות ליגה שבהן נווטים צוברים נקודות אישיות ומועדוניות. יש גם ליגת בתי ספר עם ארבע תחרויות מחוזיות ופיינל.
האיגוד שולח נבחרות ישראל לאליפויות בעולם. קיימות שלוש נבחרות לפי גיל: עד 16, עד 18 ובוגרים.
ניווט ספורטיבי הוא משחק ספורט בריצה וניווט עם מפה ומצפן. מפה היא ציור של השטח. מצפן מראה את כיוון הצפון.
המשתתפים מקבלים מפה עם נקודות ביקורת. עליהם להגיע לכל הנקודות לפי סדר ולסיים מהר. הקווים על המפה מראים את הסדר, אבל אפשר לבחור את הדרך בשטח.
הספורט התחיל בשוודיה בסוף המאה ה‑19 כאימון בניווט ביער. התחרות הראשונה לאזרחים התקיימה ב‑1897. ב‑1961 הוקמה פדרציה עולמית שמארגנת את הענף.
הפורמט הקלאסי נעשה ביערות. צריך לדעת לקרוא מפה ולרוץ.
ספרינט הוא מהיר ועירוני. המפה קטנה והמרחקים קצרים. המתחרים צריכים להחליט מהר.
רוגיין היא תחרות ארוכה מאוד. אין סדר קשיח של נקודות, והאירוע יכול להימשך שעות רבות.
יש קטגוריות לגילאים שונים. גם ילדים בני 8 יכולים להשתתף.
בישראל יש איגוד שמארגן את הענף ומועדונים בכל הארץ. יש בערך 80 תחרויות בשנה, בעיקר בסופי שבוע. יש גם ליגות ותחרויות לבתי ספר.
תגובות גולשים