ניל יאנג

ניל פרסיבל יאנג (נולד ב-12 בנובמבר 1945) הוא מוזיקאי קנדי-אמריקאי. קולו טנור גבוה, כלומר יכולת שירה בטווח צלילים גבוה, והוא כותב ומלחין את רוב שיריו. יאנג מנגן בגיטרה (כולל גיטרה חשמלית), בפסנתר וממפוחית.

יאנג גדל בקנדה ועבר בילדותו לכפר אוממי ולוויניפג. בגיל שש חלה בשיתוק ילדים, מחלה שגרמה להחלשת צד שמאל של גופו, והוא מסרב כיום עדיין לצליעה קלה. כנער הקים להקות מקומיות, ולמד מוזיקה על יוקולילי וגיטרה אקוסטית. בשנות ה-60 פגש בלוס אנג'לס את סטיבן סטילס, תחילתה של ידידות מקצועית ארוכה.

ב-1966 יאנג הצטרף ל"באפלו ספרינגפילד", להקה שפיתחה סגנון פולק-רוק, שילוב של מוזיקת פולק ומוזיקת רוק פשוטה. הלהקה הוציאה את הלהיט "For What It's Worth" והשפיעה על סצנת הפולק רוק. מתחים פנימיים וקשיים ניהוליים הובילו לפירוק הלהקה ב-1968.

יאנג החל קריירת סולו ב-1968. מהר מאוד התחבר ללהקת הליווי "Crazy Horse", שאיתה יצר סאונד מחוספס וחופשי. הסגנון המיוחס לו כולל שימוש בדיסטורשן, אפקט שממעוות את צליל הגיטרה ויוצר קול קשוח ורועש. כמה מהאלבומים החשובים שלו: Everybody Knows This Is Nowhere, After the Gold Rush, Harvest, On the Beach ו-Rust Never Sleeps.

האלבום Harvest (1972) כלל את "Heart of Gold". השיר הגיע לראש מצעד הפזמונים בארצות הברית, והאלבום היה מהמוצלחים באותה תקופה. בשנות ה-70 יאנג הופיע גם עם הסופרגרופ Crosby, Stills, Nash & Young, והקליט איתם את השיר המחאה "Ohio".

אחרי הצלחות הגיעו גם שנים קשות: אובדן חברים ואלכוהול אצל עמיתים הובילו לאלבומים אפלים יותר כמו Tonight's the Night. יש לו גם אלבומי הופעה, פרויקטים קונספטואליים ויצירות אקוסטיות.

ב-80' יאנג התנסה בסגנונות שונים, כולל מוזיקה אלקטרונית וניסויים שאינם מסחריים. הוא נלחם משפטית מול חברה תקליטים ושחרר אלבומי קאנטרי. ב-1989 חזר להצלחה עם Freedom והלהיט "Keep on Rockin' in the Free World". בשנות ה-90 המשיך להקליט, הקליט עם Pearl Jam ב-Mirror Ball (1995) והוציא אלבומים כמו Harvest Moon.

יאנג המשיך להוציא אלבומים ולהופיע. ב-2003 הוציא את Greendale, אלבום קונספט עם מסרים אקולוגיים. ב-2005 חווה שבץ מוחי חמור בזמן הקלטת Prairie Wind, וחזר לעבוד אחרי החלמה. הוא הקים את פרויקט הארכיון שלו, לשחרור חומר ארכיוני והקלטות נדירות.

יאנג המשיך להקליט, לשחרר אלבומים ולשתף פעולה עם Crazy Horse. ב-2010 יצא Le Noise, וב-2019 הוציא את Colorado. ב-2021 מכר חלק מזכויות השירים שלו. ב-2022 דרש להסיר את שיריו מספוטיפיי במחאה על פודקאסט שהוא התנגד לו, וב-12 במרץ 2024 החזיר את השירים לשירות.

יאנג נישא מספר פעמים. בין נישואיו נישואיו לפגי יאנג (בתם ענבר אובחנה באפילפסיה; בנה בן וזק אובחנו כשיתוק מוחין). ב-2018 נישא לדריל האנה. בשנת 2020 קיבל אזרחות אמריקאית.

יאנג זכה בפרסי גראמי וג'ונו. היכל התהילה של הרוק אנד רול קיבל אותו פעמיים, הן כאמן סולו והן כחבר ב"באפלו ספרינגפילד". המוזיקה שלו השפיעה על להקות כמו Nirvana ו-Pearl Jam.

יאנג יזם פרויקטים מחוץ למוזיקה. הוא לקח חלק בחברת Lionel למשחקי רכבות צעצוע, פיתח את LincVolt, מכונית היברידית ניסיונית, והקים את PonoMusic, שירות לנגני מוזיקה באיכות גבוהה. פונו (Pono) הוא נגן ושירות מוזיקה שנועד לשמור על איכות סאונד גבוהה ולא לדחוס קבצים במידה רבה.

במהלך הקריירה הוציא עשרות אלבומים בולטיים. בין החשובים: Everybody Knows This Is Nowhere, After the Gold Rush, Harvest, Rust Never Sleeps, Tonight's the Night ו-Harvest Moon. רבים מהם זכו לאלבומי זהב ופלטינה.

ניל יאנג נולד ב-1945 בקנדה. הוא זמר ומלחין. הוא מנגן בגיטרה ובמפוחית.

כשהיה ילד חלה בשיתוק ילדים. שיתוק ילדים היא מחלה שמחלישה שרירים. הוא החל לנגן בגיטרה ולהופיע עם להקות במקום מגוריו.

ב-1966 הצטרף ללהקה בשם "באפלו ספרינגפילד". הלהקה שילבה פולק, קאנטרי ורוק. אחר כך הלהקה התפרקה.

יאנג המשיך לבד עם להקת הליווי שלו "קרייזי הורס". הם יוצרים צליל חזק ורועש. דיסטורשן הוא אפקט שממעוות את צליל הגיטרה ויוצר סאונד חזק.
כמה שירים מפורסמים שלו: "Heart of Gold" ו-"Cinnamon Girl".

הוא זכה בפרסים רבים ונכנס להיכל התהילה של הרוק פעמיים. רבים מחשיבים אותו לאחד האמנים המשפיעים של המאה ה-20.

ליאנג יש ילדים, ושני בני משפחה אובחנו עם קשיים בריאותיים. הוא נישא מספר פעמים, וב-2018 נשא לאישה את השחקנית דריל האנה. ב-2020 קיבל אזרחות אמריקאית.

יאנג אהב צליל נקי וטבעי. הוא הקים שירות בשם Pono בשביל לנגן ולמכור מוזיקה באיכות גבוהה. הוא גם עבד על מכונית ירוקה בשם LincVolt.

יאנג כתב שירים בכל סגנון: פולק, קאנטרי ורוק. הוא ממשיך להקליט ולהופיע לאורך שנים רבות.