נין ג'וטסו (נינג'יטסו) או נינפו הוא שם כולל לאמנויות לחימה יפניות עתיקות. אלו שיטות מהקוריו (בתי ספר מסורתיים). האמנויות כללו טכניקות קרביות וגם רעיונות ופילוסופיה.
הבית הגדול והמוכר ביותר הוא בוג'ין קאן, בראשות מאסאקי האצומי, הסוֹקֵה (ראש שיטה) ה-34. האצומי קיבל את אוסף השיטות מטושיצוגו טאקמאצו. משם יצאו גם בתי ספר חשובים אחרים, כמו ג'ינן קאן וגֶנבּוֹקאן. בתי ספר אלו מאחדים תשע שיטות (ריו, זרמים או קווים לימודיים) שעברו בירושה.
לישראל יש תפקיד בהפצת הנין ג'וטסו במודרני. המערביים הראשונים שחשפו למערכת היו דורון נבון ודני וקסמן. השניים הגיעו ליפן בתחילת שנות ה-60 כדי ללמוד ג'ודו. דורון נבון היה המערבי הראשון שקיבל את התואר שיהאן (מומחה בכיר). בשנת 2006 הביא מאסטר דייוויד חליוה את שיטת השאדו, שמשלבת נין ג'וטסו והגנה עצמית. כיום יש בישראל מורים מבוג'ין קאן ומבתי ספר נוספים השומרים על צורת העבודה המסורתית.
הנין ג'וטסו נוצר על ידי קבוצת סמוראים בעיקר מפרובינציות איגה וקוגה. השינוֹבי (המילה המקורית ל"נינג'ה") היו לוחמים לא סדירים, סיירים ומרגלים. הם נודעו ביכולתם להסתתר ולהתגנב. לאורך הזמן צמחו מספר בתי ספר או ריו, כל אחד עם גרסה משלו. בוג'ין קאן מלמד ערבוב של תשע שיטות אלו.
הרבה מטכניקות הנין ג'וטסו פותחו במאות ה-15 וה-16, בתקופת סנגוקו (תקופת המדינות הלוחמות). בתקופת אדו רבות מהטכניקות סודרו ושוכללו. המסורתית כללה הסוואה, תחפושות, בריחה, שימוש בקשתות, רפואה, חומרי נפץ ורעלים.
על פי מאסאקי האצומי, ה"נינג'ה ג'וּהאקֶיי", שמונה עשרה המיומנויות, הופיעו לראשונה במגילות הסודיות של טוגאקורה ריוּ (בית ספר מסורתי). המיומנויות האלה הפכו לחלק מהדרישות של בתי הספר כי הן סיפקו הכשרה רחבה ללוחם. הן נלמדו יחד עם ה"הבוֹגֶיי ג'וּהאפָּן", שמונה עשרה מיומנויות הלחימה של הסמוראי. חלק מהיכולות חופפות, וחלקן שונו כדי להתאים לצורכי הנינג'ה.
הנין ג'וטסו המודרני מתמקד בעיקר בשיטות לחימה חמושות ולא חמושות. מיומנויות מסוימות, כמו "סוי רן", ננטשו כמעט לחלוטין.
קאטה היא רצף תנועות קבוע. במקורות מודרניים עושים קאטות גם באוויר לבד. בקוריו היפני הישן הקאטה מבוצעת מול יריב אחד או יותר. תפקיד היריב מוגדר היטב כחלק מהרצף. הקאטות שומרות תרחישי לחימה רבים. בתשעה בתי הספר הבסיסיים יש יותר מ-400 קאטות, ולרובן יש ווריאציות רבות, כך שהמספר הכולל עולה לאלפי קאטות.
נין ג'וטסו (נינג'יטסו) או נינפו הוא כינוי לאמנויות לחימה יפניות עתיקות. קוריו פירושו בתי ספר ישנים. אלה היו שיטות של לוחמים שנקראו נינג'ה.
בוג'ין קאן הוא בית ספר גדול. מאסאקי האצומי הוא המורה הגדול שלו. הוא קיבל את השיטות ממורה קודם בשם טושיצוגו טאקמאצו. יש גם בתי ספר חשובים אחרים, כמו ג'ינן קאן וגֶנבּוֹקאן.
בישראל הגיעו ליפן בתחילת שנות ה-60 דורון נבון ודני וקסמן. הם למדו את האמנות. דורון נבון היה המערבי הראשון שקיבל תואר שיהאן. ב-2006 הביא דייוויד חליוה שיטה חדשה שמאחדת נין ג'וטסו והגנה עצמית.
נין ג'וטסו נוצר על ידי סמוראים מאיגה ומקוגה. שינוֹבי (המילה לנינג'ה) היו סיירים ומרגלים. הם ידעו להסתתר ולהתגנב. הטכניקות התפתחו במאות ה-15 וה-16. בתקופת אדו סדרו ושיפרו אותן. השיטות כללו הסוואה, בריחה, שימוש בקשתות, רפואה וחומרים מסוכנים כמו רעלים.
יש תיאור של שמונה עשרה מיומנויות במגילות של טוגאקורה ריוּ. המיומנויות האלה נלמדו כדי לתת הכשרה רחבה ללוחם. חלק מהיכולות דומות לאלו של הסמוראים.
קאטה היא סדרת תנועות שאנשים מתאמנים בהן. בקוריו הישן עושים קאטה מול בן זוג. הקאטות שומרות סיטואציות של קרב. בתשעה בתי ספר יש יותר מ-400 קאטות, עם עוד וריאציות רבות.
תגובות גולשים