ניסוי אליצור-ויידמן הוצע ב-1993 על ידי אבשלום אליצור ולב ויידמן. הניסוי משתמש ברעיון של סופרפוזיציה (כאשר חלקיק יכול להיות בשני מקומות בו זמנית). הוא מראה איך אפשר לגלות פצצה בלי לגעת בה. "מדידה ללא אינטראקציה" פירושה לגלות משהו בלי לפגוע בו.
שולחים פוטון אחד. הפוטון מתחלק לשני מסלולים. אחד עובר ליד גלאי שעל הפצצה (B). השני עוקף את הפצצה. בסוף המסלולים הם נפגשים ויש שני גלאים נוספים, C ו-D.
אם הגלאי שעל הפצצה שבור, הפוטון תמיד מגיע ל-C. אם הגלאי תקין, יכולות להיות שלוש תוצאות: הפוטון יפעיל את הגלאי ויהיה פיצוץ; הפוטון יגיע ל-C ואי אפשר לדעת; או הפוטון יגיע ל-D, ואז יודעים שהפצצה תקינה בלי שהיא התפוצצה. בהפעלה אחת יש סיכוי של 1/4 לזהות פצצה תקינה בלי פיצוץ.
ניסוי דומה בוצע ב-1994 על ידי אנטון ציילינגר. מאז הוצעו שיפורים שמקטינים את ההפסד של פצצות תקינות.
שולחים פוטון אחד. הפוטון מתחלק לשני מסלולים. אחד עובר ליד גלאי שעל הפצצה (B). השני עוקף את הפצצה. בסוף המסלולים הם נפגשים ויש שני גלאים נוספים, C ו-D.
אם הגלאי שעל הפצצה שבור, הפוטון תמיד מגיע ל-C. אם הגלאי תקין, יכולות להיות שלוש תוצאות: הפוטון יפעיל את הגלאי ויהיה פיצוץ; הפוטון יגיע ל-C ואי אפשר לדעת; או הפוטון יגיע ל-D, ואז יודעים שהפצצה תקינה בלי שהיא התפוצצה. בהפעלה אחת יש סיכוי של 1/4 לזהות פצצה תקינה בלי פיצוץ.
ניסוי דומה בוצע ב-1994 על ידי אנטון ציילינגר. מאז הוצעו שיפורים שמקטינים את ההפסד של פצצות תקינות.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים