וולטר רוטמאן
"ניצחון הרצון" (Triumph des Willens) הוא סרט דוקומנטרי-תעמולתי (תעמולה = ניסיון לשכנע אנשים בצורה חד־צדדית) שצולם בגרמניה הנאצית. הבמאית הייתה לני ריפנשטאהל. הסרט תיעד את כנסי המפלגה בנירנברג ב־1934, כולל מצעדים, נאומים ובעיקר נאומיו של אדולף היטלר, שהממן והמפיק של הסרט היה. הנושא המרכזי של הסרט הוא העלאת מעמד גרמניה הנאצית והצגתו של היטלר כדמות משיחית ומושיעה.
הסרט נפתח בכיתוב המסביר את הרקע לזמן ולמקום, וממשיך בסצנות גדולות של אַוויר ותהלוכות. מוזיקה של ריכרד וגנר ומזמורים נאציים מנציחה את האווירה. כמעט כל הסרט מלווה בנאומים רשמיים ובציוד צבאי ותנועות מסודרות של אנשי אס־אה ואס־אס (ארגוני הבטחון והחילות של המפלגה).
פתיחת הסרט מציגה את הגעת מטוסו של היטלר לנירנברג, שיר חשיבותו מוצגת בעזרת צילומי אוויר ותזמור מוזיקלי.
מופיעים ראשי המפלגה ונאומים של בכירים כמו יוזף גבלס. מצולמים תרגילי סדר של יחידות עבודה, נאום על חשיבות העבודה, ותהלוכת לפידים של אס־אה.
עצרת הנוער ההיטלראי מוצגת, עם נאומיו של היטלר על חיזוק המולדת. מופיעות גם מצעדי הוורמאכט וכלי רכב משוריינים.
שיא הסרט: מסדר של כ־150,000 אנשי אס־אה ואס־אס, הנחת זר על אנדרטה לחללי מלחמת העולם הראשונה ונאום המסכם של היטלר. מוצגת גם סצנה שבה היטלר נוגע ב"דגל הדם" - סמל מקרי מן הפוטש, והקהל מענה לו במועל יד. הסרט מסתיים בדגל צלב הקרס.
הסרט נעשה לבקשת היטלר, שנרשם כרודן ותכנן להשתמש בו כדי להרשים גם בני אדם שאינם מתעניינים בפוליטיקה. ריפנשטאהל טענה אחר־כך שהיא לא התכוונה ליצור תעמולה, אך עובדות אחרות מראות שהתוצר היה מטה באופן ברור לטובת המפלגה. היא צילמה גם סרט מוקדם יותר, "ניצחון האמונה", אך אותו סרט זכה להצלחה מועטה בגלל שהופיע בו ארנסט רהם, שהוצא להורג זמן קצר לאחר מכן.
ריפנשטאהל השתמשה בטכניקות חדשניות: צילום אוויר, עדשות מיוחדות שיצרו עיוותי פרספקטיבה, חפירת בורות מתחת לבימה כדי להעמיד צלמים בגובה נמוך וליצור תחושת עליונות של הנואמים. הצוות היה גדול מאוד: כ־172 איש, 36 צלמים ו־30 מצלמות. העיבוד לעריכה היה מהיר מאוד; מתוך כ־61 שעות חומר צילומים הופק סרט של כשעתיים בתוך כ־200 ימים.
הסרט נועד ליצור פולחן אישיות סביב היטלר ולהציג את המפלגה, המדינה והעם כאחד. תיאורים דתיים ומסרים של קידוש הדגלים נועדו להזכיר טקסים דתיים ולעודד הצטרפות אידיאולוגית. מול זאת, הסרט גם ניסה לשכפל רטוריקה גזענית ושנאתית, אך לעיתים הסתיר או סינן קטעים באופן שעושה את המסר האנטישמי פחות גלוי בצילומים ספציפיים.
הבכורה התקיימה ב־28 במרץ 1935 בברלין. בסגר הגרמני הסרט זכה להצלחה כלכלית ולפרסים, כולל מדליות ותארים באירופה. מחוץ לגרמניה רואים רבים בו יצירת תעמולה מבהילה; במקרים רבים שימשו קטעים ממנו להראות את הרוע הנאצי בסרטים ובמסמכים אנטי‑נאציים, כמו אצל צ'רלי צ'פלין בסרט "הדיקטטור הגדול".
לאחר מלחמת העולם השנייה הסרט סווג בגרמניה כתעמולתי נאצי ואסור להציגו למעט לצרכים חינוכיים. ריפנשטאהל ניסתה לטעון שאין בו דעות אנטישמיות, אך קיימות ראיות ברורות לכך שהסרט חיזק אידיאולוגיה גזענית באמצעות בחירה וסידור החומרים.
הוורמאכט (הצבא הגרמני) חשב בתחילה שלא צוינו בו הגנרלים. לבסוף הוסיפה ריפנשטאהל סצנות עם גנרלים כדי להרגיע את המפקדים.
למרות היותו תעמולתי, הטכניקות הוויזואליות של ריפנשטאהל השפיעו על במאים רבים. היסטוריונים מזהים הד ויזואלי שלו בסרטים מודרניים, ובמקרים רבים השתמשו בו באופן ביקורתי או כמשלח יד לניתוח הכוחות של מסרים חזותיים.
וולטר רוטמאן
"ניצחון הרצון" הוא סרט שצולם בגרמניה ב־1934. הבמאית הייתה לני ריפנשטאהל. הסרט מראה כנסים גדולים של המפלגה ששלטה אז בגרמניה. המפלגה הזאת נקראה הנאצים (נאצים = מפלגה ששלטה בגרמניה באותה תקופה).
הסרט מראה את הגעת מטוסו של המנהיג אדולף היטלר. יש בו מצעדים גדולים, מוזיקה דרמטית ונאומים. הרבה אנשים לבושים במדים צעדו יחד. בסיום הקהל שר ודגלים הופיעו על הבמה.
היטלר נתן כסף כדי לעשות את הסרט. ריפנשטאהל השתמשה במצלמות מיוחדות וצילומי אוויר. היא גם ערכה את הקטעים מהר מאוד כדי לסיים בזמן.
הסרט נחשב לתעמולה (תעמולה = לנסות לשכנע אנשים לחשוב בדרך מסוימת). הוא הציג את היטלר כדמות חשובה מאוד. אחר־כך אנשים הבינו שהסרט מנסה לשכנע בצורה לא הוגנת. בארץ גרמניה מותר להציג את הסרט רק בלימוד היסטוריה.
למרות המסר שלו, טכניקות הצילום של ריפנשטאהל השפיעו על במאים אחרים. חלק מהסרטים השתמשו ברעיונות דומים כדי להראות סצנות גדולות ומרשימות.
מילות מפתח לעזרה: נאצים, היטלר, לני ריפנשטאהל, תעמולה
תגובות גולשים