«נישואי הזוג ארנולפיני» (בהולנדית: Portret van Giovanni Arnolfini en zijn vrouw) הוא ציור של יאן ואן אייק משנת 1434. זהו ציור שמן על עץ אלון, בגודל 69x82 ס"מ. הציור נמצא כיום בגלריה הלאומית בלונדון.
התמונה מציגה את ג'ובאני ארנולפיני, סוחר עשיר מברוז', עם אשתו ג'ואנה. ג'ובאני עומד משמאל ומחזיק בידיה של ג'ואנה. הוא מרים את ידו השנייה כאילו נותן שבועה. הם עומדים בחדר השינה המפואר שלהם.
סגנון הציור ריאליסטי ונטורליסטי (ריאליסטי = נראה כמו המציאות; נטורליסטי = מדגיש מראות וטקסטורות טבעיות). ההתייחסות לפרטים ולמרקמים מדויקת מאוד, ומשתמשת בטכניקת צבעי שמן כדי להראות בדים, עץ ומתכת באמינות.
הלבוש והאביזרים מראים את מעמדם: ג'ובאני בגלימה חומה עם פרווה וכובע צילינדר, וג'ואנה בבגד ירוק קטיפתי עם פרווה. ג'ואנה מעלה את שמלתה ונראה כאילו היא בהריון; זה מייצג פוריות ובעתיד ילד.
כלב קטן עומד בין בני הזוג. כלב סימל אז מעמד גבוה ונאמנות. בנברשת דולק נר בודד, אולי סימן שהמשפחה התחילה זה עכשיו. על השידה ושולחן החלון יש פירות, שמסמלים שפע ופוריות. ישנן גם נעליים בחדר, שמסמלות ביתיות ונוחות; צבען האדום מציין גם מעמד.
על המראה מאחור כתובה חתימת האמן: "אני ואן אייק, הייתי נוכח כאן בשנת 1434". במראה נראית השתקפות של כל הסצנה, וגם דמותו של יאן ואן אייק.
המראה מרחיבה את זווית הראות ומחשיפה חלקים שאינם נראים בפרספקטיבה רגילה (פרספקטיבה = הדרך להראות מרחק ונפח בציור). קווי הרצפה מתכנסים אל נקודת מגוז, וזה יוצר עומק. האור העיקרי מגיע מהחלון משמאל, והנר נותן אור חלש נוסף. השימוש בצבעי שמן אפשר הדגשת מרקמים ורקעים, ומשיכות מכחול שונות יצרו תחושת תיעוד אמיתי של החומרים.
«נישואי הזוג ארנולפיני» הוא ציור של יאן ואן אייק משנת 1434. הציור מצוי בגלריה הלאומית בלונדון. זה ציור שמן על לוח עץ.
בתמונה עומדים ג'ובאני ואשתו ג'ואנה בחדר. ג'ובאני מחזיק את ידה של ג'ואנה. הוא מרים את ידו כאילו נותן שבועה. ג'ואנה מרימה קצת את השמלה, ונראה שהיא אולי בהריון. זה מייצג משפחה וילדים בעתיד.
הם לבושים בבגדים יקרים. לבעלה גלימה חומה עם פרווה וכובע גדול. לאשתו שמלה ירוקה קטיפתית עם פרווה. בין הזוג יושב כלב קטן. כלב מסמל נאמנות ובית חמים.
יש נברשת שממנה דולק נר אחד. על השידה יש פירות, שהם סימן לשפע ולפוריות. יש גם נעליים על הרצפה; נעליים מסמנות נוחות ובית.
על הקיר תלויה מראה. במראה רואים את כל החדר וגם את האמן עצמו. האומן כתב על המראה שהוא היה במקום בשנת 1434.
המראה והקווים על הרצפה עושים שהחדר נראה עמוק, כאילו יש בו מרחק. האור נכנס מהחלון השמאלי, והנר נותן אור חלש נוסף. האמן השתמש בצבעים כדי להראות בדים ועץ כמו במציאות.
תגובות גולשים