נישואים של זוגות מאותו המין מעניקים להן וללהם הכרה משפטית וזכויות כלכליות. הכרה כזו מקלה גישה להטבות כמו ירושה, פנסיה, זכויות מס, מסלולי הגירה וזכויות ביקור בבתי חולים. מחקרים מצביעים על רווחה כלכלית, פסיכולוגית ופיזית טובה יותר לזוגות חד-מיניים נשואים לעומת בני זוג שלא נשואים.
מחקרים עקבו אחרי ילדים שגדלו אצל הורים חד-מיניים ומצאו שהם מסתדרים באופן דומה לילדים להורים הטרוסקסואלים. חלק מהממצאים אף מצביעים על יתרונות בגידול אצל הורים חד-מיניים. הכרה משפטית בנישואים חד-מיניים נקשרת לירידה בניסיונות התאבדות בקרב בני נוער להט"בים; מחקר ארצי בארצות הברית מצא פחת של כ-134,000 ניסיונות התאבדות בשנה בעקבות ההכרה.
ההדרה מהכרה משפטית תורמת לאפליה ציבורית. ארגונים מקצועיים כמו האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה הזהירו כי מניעת הכרה משפטית פוגעת במיוחד באנשים החווים אפליה על רקע גיל, גזע, מגדר או מצב סוציו-אקונומי. מחקרים כלכליים וקוגניטיביים אף קישרו חקיקות נגד הכרה לעלייה בהדבקות HIV ולעלייה בהפרעות חרדה בקרב להט"בים.
נישואים או איחודים מקבילים לזוגיות חד-מינית תועדו בתרבויות שונות לאורך ההיסטוריה. ביוון הקלאסית תיעוד של מערכות יחסים מונוגמיות בין גברים מופיע בכתבי אפלטון ובדוגמאות כמו "הגדוד הקדוש" של תבאי. ברומא היו בריתות אהבה ואימוצים שהעניקו תוקף משפטי לקשרים בין גברים. עם התפשטות הדתות הגדולות והנצרות, היחס לנישואים חד-מיניים הפך נוקשה יותר, וחוקים נאכפו נגדם.
הולנד הייתה המדינה הראשונה שהכירה בנישואים חד-מיניים בשנת 2001. מאז הכרה חוקית הושגה במדינות נוספות באמצעות חקיקה, פסיקות בתי משפט או משאלי עם. נכון ליוני 2023, נישואים חד-מיניים היו חוקיים ב-37 מדינות, המכסות כ-1.4 מיליארד תושבים.
מתנגדי הכרה משפטית מציגים טיעונים דתיים ומסורתיים, וטוענים שהכרה תעודד הומוסקסואליות או תפגע במטרת הנישואים, שלטענתם היא הבאת ילדים לעולם. תומכי ההכרה מציינים שנישואים במדינות רבות כבר חיים לצד משפחות שאינן יכולות להביא ילדים, ושזוגות חד-מיניים גם מגדלים ילדים באמצעות אימוץ ופונדקאות. הם גם מדגישים שנישואים הם מוסד משפטי וכלכלי שהמדינה מנהלת.
מדינות רבות הציעו מסלולים חלופיים כמו איחוד אזרחי (civil union), שהוא מעין הסדר משפטי דומה לנישואים אך לעתים פחות מקיף. יש גם מעמד "ידועים בציבור" שנותן חלק מהזכויות לזוגות החיים יחד בלי נישואים פורמליים. ערים וממשלות מקומיות לעתים מאפשרות רישום זוגיות מקומי לזכאות מוגבלת.
בישראל סמכויות החתונה נתונות לבתי דין דתיים, ולכן נישואים אזרחיים מקומיים אינם מקובלים. לכן נישואים חד-מיניים אינם מתבצעים בישראל. זוגות שעשו טקס בחו"ל יכולים לבקש רישום במרשם האוכלוסין, ובית משפט קבע כי יש לרשום נישואים כאלו שנעשו בחו"ל. מאז חלו רישומים של זוגות חד-מיניים שחזרו מחו"ל, ובסך הכל נרשמו בישראל אלפי זוגות מאותה המין לפי נתונים על פני השנים.
עמדות דתיות כלפי נישואים חד-מיניים שונות: זרמים דתיים שמרניים מתנגדים, בעוד שזרמים ליברליים בכמה כנסיות ובקהילות יהודיות בארצות הברית מקבלים ומכבאות נישואים חד-מיניים.
הכרת נישואים חד-מיניים מעניקה זכויות משפטיות וכלכליות ומשפיעה על רווחה נפשית ובריאותית. המחקר החברתי והתמיכה המוסדית מצביעים על כך שההכשרה מפחיתה אפליה ומשפרת את השלכותיה.
נישואים של זוגות מאותו המין נותנים לזוגות זכויות חוקיות. זה משפיע על ירושה, פנסיה ומסים. זה גם נותן זכות לבקר בבית חולים.
מחקרים מראים שלילדים שגדלים אצל הורים חד-מיניים יש חיים טובים. הם מסתדרים כמו ילדים להורים הטרוסקסואלים.
כשמדינות הכירו בנישואים חד-מיניים, ניסיונות התאבדות בקרב בני נוער הלהט"בי ירדו משמעותית.
בזמנים קדומים היו תרבויות שבהן התקיימו איחודים בין בני אותו המין. עם הזמן חלק מהחברות הפכו פחות מקבלות.
הולנד הייתה הראשונה להתיר נישואים חד-מיניים ב-2001. היום מדינות רבות מאפשרות זאת. יש גם אפשרויות נוספות כמו "איחוד אזרחי". זהו קשר חוקי אבל שונה מנישואים מלאים.
= בישראל היום
בישראל אין נישואים אזרחיים מקומיים ולכן לא חוגגים נישואים חד-מיניים בארץ. זוגות שנסעו לחו"ל ורשמו שם את נישואיהם יכולים לבקש רישום במשרד הפנים.
= דת וקבלה
חלק מהדתות מתנגדות לנישואים חד-מיניים. יש גם דתות וקבוצות דתיות שמקבלות ומברכות זוגות כאלה.
תגובות גולשים