ניתוב קרניים

''ניתוב קרניים'' או ''התוויית קרניים'' (Ray Tracing) הוא אלגוריתם בגרפיקה ממוחשבת ובפיזיקה.
בגרפיקה הוא משמש לחישוב תאורה בתמונה תלת-ממדית שנוצרת על ידי מחשב.
בפיזיקה משתמשים בו לסימולציה של תופעות גליות כמו אור, קרינה אלקטרומגנטית ואקוסטיקה.
באופטיקה נעזרים בו לתכנון עדשות.

ברעיון עוקבים אחרי קרני אור שיוצאות ממקורות האור ומשתקפות או נשברות על האובייקטים עד הגעתן אל המצלמה.
בפועל נהוג לעשות זאת הפוך: עוקבים אחרי קרניים כאילו הן יוצאות מהמצלמה דרך הסצנה ועד למקורות האור.
כך האלגוריתם הופך לתלוי מבט, התוצאה משתנה לפי מיקום המצלמה.
שיטה אחרת לניתוח תאורה שאינה תלויה במבט היא Radiosity.

בתכנון עדשות מדמים קרניים שיוצאות מהאובייקט ונכנסות במפתח העדשה.
הקרניים מנותבות דרך המערכת האופטית, בשבירה לפי חוק סנל, חוק שמסביר איך קרן אור משנה כיוון כשעוברת בין חומרים.
הניתוב ממשיך דרך עדשות ומראות עד שהקרניים מגיעות לגלאי הדיגיטלי.
המטרה היא שכל נקודה באובייקט תיצור נקודה חדה על הגלאי.
תוכנות מבצעות אופטימיזציה של חומרים וצורות המשטחים עד לקבלת עיצוב מיטבי.

''ניתוב קרניים'' או ''התוויית קרניים'' (Ray Tracing) הוא שיטה במחשב להבין איך אור נע.
במחשבים משתמשים בזה כדי להכין תמונות תלת-ממד.

בשיטה עוקבים אחרי קרני אור.
הקרן נוגעת בחפצים ומשתנה כיוון.
במחשבים עושים את זה הפוך: מתחילים מהמצלמה ועוקבים אחורה.

מהנדסים משתמשים בזה גם לתכנון עדשות.
מדמים קרניים שעוברות בתוך העדשה.
חוק סנל, חוק שמסביר איך אור נשבר בעדשה.
המטרה היא שהתמונה תהיה חדה על החיישן.