ניתוח לתיקון הראייה בלייזר

ניתוח לתיקון הראייה בלייזר (נקרא גם ניתוח תשבורת) נועד להקטין את התלות במשקפיים ועדשות מגע. הרעיון הוצג לראשונה בסוף המאה ה-19. ניסיונות משמעותיים נעשו במאה ה-20, ביניהם ניסיונות חיתוך קרנית קיצוניים בשנות ה-30 שהובילו לבעיות. בשנות ה-60־70 פותחו שיטות של החלפת ועיצוב מחדש של הקרנית. ב-1980 התגלה שהאקסימר לייזר יכול לקצץ רקמות ביולוגיות בדיוק רב. טכניקת ה-PRK תוקנה בשנים ה-80, וה-LASIK הפך לנפוץ בשל נוחות ההחלמה.

ברוב הניתוחים משתמשים באקסימר לייזר. אקסימר לייזר הוא לייזר בעל אור אולטרה־סגול חזק. הוא יכול להסיר שכבות דקות מאוד מקרנית העין בלי לחמם את הרקמה. הקרנית היא החלק השקוף בקדמת העין. עיצוב הקרנית בלייזר משנה את כוח השבירה שלה. דיופטר הוא יחידת מידה לעוצמת עדשה; שינוי בעיצוב הקרנית משנה את הדיופטרים ויכוון את האור למשטח הרשתית.

הטכניקות הנפוצות הן LASIK ו-PRK. בהן ההכנה והמעקב דומים, אך זמן ההחלמה שונה. ב-PRK ההחלמה ארוכה יותר.

יצירת המתלה: המנתח יוצר מתלה בדק בקרנית, שמכסה את הסטרומה - השכבה הבסיסית שעובדים עליה. המתלה יכול להיווצר בסכין מיקרו־קרטום או בלייזר מיוחד, ואז מרים את המתלה ידנית.

שיוף הקרנית: לאחר הסטת המתלה, אלומת האקסימר משייפת את הסטרומה לפי תוכנית מחשב. במהלך החיתוך המערכת עוקבת אחרי תנועות העין כדי לשמור על דיוק.

החזרת המתלה: בסיום מחזירים את המתלה למקומו, בודקים שאין חלקיקים ומזילים טיפות למניעת זיהום ודלקת.

ב-PRK מסירים את שכבת האפיתל החיצונית (האפיתל היא שכבת העור העליונה של הקרנית). ההסרה נעשית בעזרת מברשת, להב, לייזר או תמיסה. לאחר מכן משייפים את הסטרומה בלייזר. הניתוח קצר, אך זמן ההחלמה ארוך יותר מה-LASIK.

לאחר הניתוח יש להשתמש בטיפות אנטי־דלקתיות ואנטי־זיהומיות. משתמשים בתחליפי דמעות לשימור הלחות. לובשים מגן עיניים בשינה ובמקלחת. במשקפי שמש כהות יש צורך למניעת חשיפה לארוב־UV. חשוב להיצמד להנחיות המנתח ולבצע ביקורות במהלך השנה הראשונה.

ניתוחי לייזר משפרים משמעותית את איכות החיים, עם שיעורי שביעות רצון גבוהים (כ־90%-98%). עם זאת, קיימים סיבוכים אפשריים. בשלבי יצירת המתלה עלולים להתרחש חיתוך לא מדויק, קפלים במתלה (Striae), ותזוזת מתלה; השכיחים נעים באחוזים נמוכים. בשלב השיוף עלולות להיגרם שגיאות עקב הזנת נתונים שגויה או שיוף סטיות מהציר שנקרא "Decentered Ablation". תופעה חמורה היא הרחבת הקרנית (Ectasia), שבה הקרנית נחלשת ומתעקלת יתר על המידה. סיבוכים אלה דורשים הערכה מוקדמת של הסיכון ומעקב אחרי הניתוח.

בכל מקרה, ניתוחי לייזר דורשים בחירה מדוקדקת של המועמדים והקפדה על פרוטוקולים כדי לצמצם סיבוכים.

ניתוח לייזר לתיקון ראייה נועד להפחית את הצורך במשקפיים. רעיונות ראשונים הופיעו לפני המון שנים. בשנות ה-80־90 פותח לייזר מיוחד שהפך את הניתוחים ליעילים.

הלייזר מסיר מעט מאוד מהקרנית. הקרנית היא החלק השקוף בקדמת העין. כשמשנים את צורת הקרנית, האור מתרכז נכון על הרשתית, וזה משפר ראייה.

יש שתי דרכים נפוצות: LASIK ו-PRK. ב-LASIK חותכים שכבה דקה של הקרנית ומרפידים אותה חזרה. ב-PRK מסירים את השכבה החיצונית של הקרנית ואז משייפים.

חייבים להשתמש בטיפות לעיניים. לובשים מגן בשינה. בשמש לובשים משקפי שמש. חוזרים לבדיקות אצל הרופא.

לרוב הניתוח מצליח ומסייע. לפעמים יש בעיות קטנות, כמו קפלים או תזוזת המתלה. לעתים יש שיוף לא מדויק. יש גם סיבוך נדיר שבו הקרנית נחלשת.

הניתוח עוזר להרבה אנשים, אבל חשוב שהרופא יבדוק את העיניים לפני כן.