נסיכות אנטיוכיה

נסיכות אנטיוכיה הייתה אחת המדינות הצלבניות שנוסדו במהלך מסע הצלב הראשון. בירתה הייתה העיר אנטיוכיה (אנטקיה של ימינו). המדינה התקיימה במאות ה-12 וה-13 בשטחים שבין טורקיה וסוריה של היום.


בעת מסע הצלב הראשון התפצלו הכוחות הצלבניים. קבוצה כונתה בראשות בלדווין הקימה את רוזנות אדסה, וקבוצה אחרת המשיכה דרומה לכבוש ערים בחופים. הצלבנים הגיעו לאנטיוכיה, עיר מבוצרת מאוד, והטילו עליה מצור החל באוקטובר 1097. המצור ארך חודשים קשים, והצבא סבל מרעב ותנאים קשים.

בסופו של דבר פיירוז, קצין משמר מוסלמי שנאמר שהיה נוצרי קודם לכן, פתח פתח בחומות. ב-3 ביוני 1098 נכנסו הצלבנים לעיר. לאחר כמה ימים הוטל עליהם מצור חוזר בידי צבא מוסלמי ממוסול. קיסר ביזנטיון אלכסיוס הראשון נע לעזרת הצלבנים אך פנה חזרה כששמע שהעיר נפרצה.

המורל של הצלבנים עלה בעקבות גילוי ה"רומח הקדוש" (חנית שמקושרת במסורת לפציעת ישו), שאותו הציג פטר ברתולמאו. בוהמון מטראנטו הוציא ב-28 ביוני את צבאו החוצה וניצח את המוסלמים. אחרי הכיבוש התנהלו ויכוחים בין המנהיגים, ובינואר 1099 הכריז בוהמון על עצמו כנסיך אנטיוכיה, אך הוא סירב לקבל התחייבות פיאודלית (מערכת יחסים של נאמנות ושליטה בין שליט ועליו) לביזנטיון.

הנסיכות לא זכתה לשקט. мусלמים המשיכו לתקוף כדי להשיב את העיר. בשנת 1100 נלקח בוהמון בשבי, וטנקרד, אחיינו, שימש כעוצר. טנקרד הרחיב את שטחה של הנסיכות והילחם גם בביזנטים. בוהמון שוחרר ב-1103, אך ניהל מאבקים מול הביזנטים וחתם לבסוף על חוזה דבול אחרי תבוסה ב-1108. בחוזה נקבע כי לאחר מותו תהפוך הנסיכות להכפופה לביזנטיון.

במהלך השנים השלטון עבר פעמים רבות בין בוהמון, טנקרד, רוג'ר מסלרנו ועוד. ב-1119 נהרג רוג'ר בקרב, ובלוּדווין, מלך ירושלים, שימש לעתים כעוצר. ב-1126 בוהמון השני שב מאיטליה כדי ליטול את מקומו, אך שנים מאוחרות יותר שליטים כמו קונסטנצה ורמון מפואטייה התחלפו ושמרו על יחסים מורכבים עם ביזנטיון.

ב-1144 איבדו הצלבנים את רוזנות אדסה. לאחר זאת המוסלמים תקפו שוב את אנטיוכיה. חלקים מהנסיכות נעלמו. בני משפחת השלטון ניהלו נישואים עסקיים ופוליטיים עם הביזנטים כדי לשמור על מעמדם. ב-1158 הגיע הקיסר מנואל הראשון לאנטיוכיה כדי לאכוף את נאמנות הנסיכות לביזנטיון, והיא למעשה הפכה לחלק מהאימפריה.

עם מותו של הקיסר מנואל ב-1180 ירדה ההגנה הביזנטית. הנסיכות עמדה בפני התקפות מוסלמיות, אך שרדה את גל ההתקפות שסביב קרב קרני חיטין ב-1187. הנסיכות לא השתתפה במסע הצלב השלישי והעדיפה להתמקד בחיזוק השלטון המקומי ובקשרים משפחתיים. במהלך המאה ה-12 וה-13 התנהלו קרבות ירושה ומשברים פוליטיים שחילקו את הכוח.

אחרי מותו של בוהמון החמישי (1251) עלה בוהמון השישי לשלטון. ב-1254 נשא את סיביליה מארמניה, וזה חיזק את הקשר בין אנטיוכיה לארמניה. שתי המדינות תמכו במונגולים. ב-1260 ניצח הסולטאן הממלוכי ביברס את המונגולים בקרב עין ג'אלות. ביברס פנה להשמיד את בעלות הברית של המונגולים, ובראשן אנטיוכיה וארמניה. ב-1268 כבש ביברס את העיר אנטיוכיה וסיים למעשה את קיומה כמדינה שלטת.

לאחר נפילתה הפך התואר "נסיך אנטיוכיה" לתואר כבוד אצל רוזני טריפולי, ובהמשך אצל מלכי קפריסין.

הנסיכות הייתה הקטנה מבין מדינות הצלבנים, ושכנה בפינה הצפון-מזרחית של הים התיכון. היא גבלה בביזנטיון או בארמניה מצפון, ברוזנות אדסה מצפון-מזרח, ברוזנות טריפולי מדרום ובסולטנות חלב ממזרח.

אוכלוסייתה במאה ה-12 הוערכה בכ-20,000 תושבים. רובם היו ארמנים או נוצרים יוונים-אורתודוקסים (נוצרים המשתייכים לכנסייה היוונית). מיעוט מוסלמי חי מחוץ לחומות העיר. הצלבנים המקומיים היו בעיקר ממוצא נורמני ואיטלקי, ורובם התגוררו בתוך חומות אנטיוכיה.

(רשימת השליטים מופיעה במקורות ההיסטוריים של הנסיכות.)

לאחר נפילת העיר הפך התואר לתואר טקסי שנשמר אצל שליטים זרים, ולבסוף הגיע לידי מלכי קפריסין.

נסיכות אנטיוכיה הייתה מדינה צלבנית בימי הביניים. בירתה הייתה אנטיוכיה (אנטקיה היום). היא התקיימה במאות ה-12 ו-ה-13.


הצלבנים הגיעו לאנטיוכיה ועצרו סביב העיר. מצור הוא כשצבא סוגר על עיר כדי לשלוט בה. המצור החל ב-1097. הייתה רעב ותנאים קשים במחנה הצלבנים.

איש בשם פיירוז פתח פתח בחומה, והצלבנים נכנסו לעיר ב-1098. אחרי כן נמצאה בחצר כנסייה חנית שנקשרה בסיפור דתי. הדבר חיזק את רוחם של הצלבנים. בוהמון הכריז על עצמו נסיך ב-1099.

המוסלמים ניסו להחזיר את העיר. היו קרבות רבים, ושלטון העיר עבר מיד ליד. לעתים הכתירו מלכים ועוצרים שונים לנהל את המקום.

לעיתים אנטיוכיה הייתה כפופה לביזנטיון, אימפריה גדולה שחיה בצפון. חלק מהשליטים נשאו נשים מבית הקיסר כדי להישאר קרובים לביזנטיון. אחרי מותו של הקיסר ב-1180 ירדה ההגנה הביזנטית.

בוהמון השישי נישא לנסיכת ארמניה. ארמניה ואנטיוכיה היו בעלי ברית של המונגולים. ב-1260 הביס הסולטאן ביברס את המונגולים. ב-1268 כבש ביברס את אנטיוכיה והמדינה הסתיימה.

הנסיכות הייתה קטנה והיתה בשפלת הים התיכון הצפוני. מספר תושביה במאה ה-12 היה כ-20,000. רוב התושבים היו ארמנים או נוצרים יוונים. הצלבנים שחיו בעיר היו בעיקר ממוצא נורמני ואיטלקי.

לאחר נפילת אנטיוכיה נשאר התואר "נסיך אנטיוכיה" כתואר כבוד אצל שליטים אחרים.