נסיכות מוסקבה

נסיכות מוסקבה (המכונה גם הנסיכות הגדולה של מוסקבה או רוסיה המוסקבאית) הייתה ישות מדינית בימי הביניים, שמרכז הניהולה היה בעיר מוסקבה.

תחילה והתרחבות
דבריה התחילה תחת שלטון משפחת רוריק. בשנת 1283 מונה דניל הראשון (בנו של אלכסנדר נבסקי) לנסיך מוסקבה. מוסקבה הייתה אז מדינה ווסאלית לעת המונגולים, כלומר מדינה ששילמה מיסים והייתה נתונה להשפעתם. עם הזמן הנסיכות גדלה וסיפחה את ולדימיר-סוזדל, אחר כך את נובגורוד (1478) ואת דוכסות טבר (1485). למרות זאת, החורף של 1480 סימן את סוף התלות הישירה בעול המונגולו-טטרי.

דת וזהות
תושבי האזור שמרו על המסורת הסלאבית והכנסייה האורתודוקסית. המטרופוליטן של הכנסייה, ראש הכנסייה האורתודוקסית, העביר את מושבו למוסקבה במאה ה-14, וזה חיזק את מעמד העיר כמרכז רוחני ופוליטי.

ממשל ותארים
במקום שם מדינה רשמי, השליטים השתמשו בתארים: "נסיך מוסקבה", "הדוכס הגדול של ולדימיר" ו"שליט כל רוס" (לשלוט על כל רוס). מאז המאה ה-14 נסיכי מוסקבה הוסיפו לעצמם תארים הקשורים ל"רוס כולה" כדי להראות שהם יורשים של המסורת הרוסית הישנה. במערב אירופה קראו למדינה לפעמים מוסקוביה.

מנהיגים מרכזיים
- דניל הראשון ויורשו יורי החלו להרחיב את השטחים סביב נהר מוסקבה ולהתייצב כמקור כוח אזורי.
- איוואן הראשון חיזק את מעמדה של מוסקבה דרך שיתוף פעולה עם המונגולים ואיסוף מיסים, והשקיע בכנסיות ובמבנים בעיר.
- דמיטרי דונסקוי איחד נסיכויות מקומיות וניצח בקרב קוליקובו (1380) בהתנגדות לכוח הטטרי, צעד שסימל מרחק מן התלות במונגולים.
- וסילי השני התמודד עם מריבות פנימיות קשות, כולל מלחמות פיאודליות ועינויים, אך בסופו של דבר העביר את הכתר לאיוואן השלישי.

איחוד וריכוז כוח: איוואן השלישי
איוואן השלישי (איוואן הגדול) שלט במאה ה-15 ואיחד תחתיו נסיכויות רבות. הוא ריכז סמכויות צבאיות ומשפטיות בידיו, סיים את ההשפעה של אורדת הזהב באזור, והגדיל את שטח הנסיכות עד לשילוש בגודלה עד 1503. בחתונתו עם קרובת משפחת הקיסר הביזנטי האחרון, טען שאימפריית מוסקבה היא המשך האימפריה הביזנטית, ולפיכך זכתה לכינוי העממי "רומא השלישית".

מעבר לצארים
אחיו של איוואן, וסילי השלישי, המשיך לארגן את המינהל וכבש שטחים נוספים. בנו, איוואן הרביעי (איוואן האיום), הוכתר בשנת 1547 כצאר של רוסיה. צאר הוא תואר המלכות, דומה למלך או לקיסר, והשנים האלה מסמנות את המעבר הרשמי משלטון נסיכי לשלטון אוטוקרטי מרכזי.

מסקנה קצרה
נסיכות מוסקבה צמחה ממרכז קטן ליד נהר לממלכה מרכזית באירופה המזרחית. היא עשתה זאת דרך הרחבה טריטוריאלית, חיזוק הקשר עם הכנסייה, ניצחונות צבאיים ואיחוד סמכויות בידי שליטים חזקים. השינוי לשלטון הצארי במאה ה-16 סיכם את התהליך הזה של ריכוז ועצמאות.

נסיכות מוסקבה הייתה מדינה קטנה שהפכה למדינה גדולה במרכז רוסיה.

הכל התחיל כשדניל, בנו של אלכסנדר נבסקי, קיבל את השטח סביב מוסקבה. אז המונגולים שולטים באזור. המונגולים הם לוחמים מרחוק באסיה. הם גרמו למדינות לשלם מיסים.

מוסקבה הייתה עיירת מסחר ליד נהר. היא שרדה שריפות ושוד, אך גדלה בגלל מיקום טוב על נהרות. נסיכים מקומיים קנו אדמות והרחיבו את העיר.

נסיכי מוסקבה שיתפו פעולה עם הכנסייה נוצרית שנקראת אורתודוקסית. המנהיג הדתי הגדול עבר למוסקבה, וזה עזר לה להיות חשובה.
גם דמיטרי דונסקוי הנהיג מאוחדים וניצח בקרב קוליקובו. זה היה ניצחון חשוב נגד הכוח הטטרי.

איוואן השלישי איחד עוד שטחים והגדיל את המדינה. הוא רצה שמוסקבה תחשב ליורשת של האימפריה הביזנטית, וקראו לזה "רומא השלישית". בנו, איוואן הרביעי, הוכתר כצאר בשנת 1547. צאר הוא תואר למלך חזק.

מה חשוב לזכור:
מוסקבה התחילה כעיירה קטנה. היא גדלה בעזרת נסיכים חזקים, תמיכה בכנסייה וניצחונות צבאיים. היא הפכה לבסיס של רוסיה העתידית.