נסים אלוני

נסים אלוני נולד כנסים לוי ב-24 באוגוסט 1926 בתל אביב. גדל בשכונת וולפסון, שסיפקה לו חומר לכתיבה. שירת בגדוד 52 של חטיבת גבעתי במלחמת העצמאות, וסיים קורס קצינים. חוויות המלחמה השפיעו על יצירתו. למד היסטוריה כללית ותרבות צרפת באוניברסיטה העברית.

אלוני היה מחזאי (כותב הצגות), במאי תיאטרון ותסריטאי. מחזהו הראשון, "אכזר מכול המלך" (1953), הועלה בהבימה ובחן דמויות מלכותיות כדי לדבר על נושאים עכשוויים. ב-1961 הועלה בהבימה "בגדי המלך", שהציב אותו בין מחזאי ישראל המובילים. רבים ממחזותיו מתמקדים בדמויות אצולה ומלוכה, כגון "הנסיכה האמריקאית" ו"אדי קינג". בין מחזותיו הנוספים: "הצוענים של יפו", "כמו כולם" ו"נפוליון - חי או מת".

אלוני ערך מערכות והיה מעורב בתיאטרון גם כבמאי. שיתף פעולה בולט עם השחקנית חנה רובינא, וכתב עבורה את "דודה ליזה".

ב-1972 נכתב תסריטו לסרט "הגלולה" (בימוי דוד פרלוב). ב-1974 הופק בטלוויזיה המחזה "הכלה וצייד הפרפרים" בתסריט שלו ובבימוי רם לוי. ההצגות האחרונות שכתב הוצגו בשנות ה-80, ביניהן "שמחת קבצנים" (1984) ו"שפריץ" (1988).

אלוני פרסם קובץ פרוזה, "רשימותיו של חתול רחוב", שאסף טורים שכתב בעיתונים. שם סיפר על סיורים בארץ, חוויותיו מפריז ואמסטרדם ועל חבריו האמנים.

ב-1963 ייסד עם יוסי בנאי ואבנר חזקיהו את "תיאטרון העונות". שם העלה מחזות שכתב וביים בעצמו. התיאטרון התקיים זמן קצר ונעשה בחובות.

אלוני כתב מערכונים ופזמונים לשלישיית הגשש החיוור. כתיבתו הייתה מלאת חידודי לשון והשפיעה על ה"שפה הגששית" המוכרת. בין השירים שכתב: "יפות יפות", "כולם חכמים כולם" ו"שיר כלולות".

נישא פעמיים: לרות זיידמן ולאילנה עדן (שחייתה זמנית בהוליווד). היו לו קשרים רומנטיים עם כמה שחקניות. אחיו הוא השופט שאול אלוני, ונכדו הוא התסריטאי עמרי עמית. ב-1993 סבל מהתקף מוחי וחזר לעבוד לאחר שיקום. נפטר ב-13 ביוני 1998 בגיל 71 ונטמן בבית העלמין ירקון.

זכה בפרס ישראל לשנת 1996 כאחד ממחזאי ישראל הבולטים.

נסים אלוני נולד ב-24 באוגוסט 1926 בתל אביב. שמו המקורי היה נסים לוי. הוא גדל בשכונת וולפסון.

נסים כתב מחזות. מחזה זה הוא הצגה שמוצגת על בימה. המחזה הראשון שלו הופיע ב-1953. אחד המחזות המפורסמים שלו נקרא "בגדי המלך". הוא גם ביים הצגות וכתב תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה.

הוא ייסד ב-1963 את "תיאטרון העונות" יחד עם חברים. התיאטרון נסגר אחרי כמה עונות.

אלוני כתב בדיחות ושירים לקבוצה בשם גשש החיוור. כמה שירים שלו הפכו לפופולריים.

הוא גם כתב טורים שסופרו בספר בשם "רשימותיו של חתול רחוב". שם תיאר טיולים וחוויות מארצות שונות.

הוא נישא פעמיים. אחיו היה שופט. נכדו עובד בטלוויזיה.

בשנת 1993 חלה והשתקם. נפטר ב-13 ביוני 1998. הוא זכה בפרס ישראל ב-1996.