נערי הסווינג

נערי הסווינג (בגרמנית: Swing-jugend) היו קבוצה של נערים חובבי סווינג בגרמניה בשנות ה-30 וה-40, בעיקר מהמבורג ומברלין. גילם היה בין 14 ל-18, ומרביתם היו תלמידי תיכון.

הם חיפשו דרך חיים אחרת ובחרו במוזיקת הסווינג, שהייתה אסורה על ידי השלטון הנאצי. הנאצים כינו את המוזיקה "מוזיקה מנוונת" והאשימו נגנים שחורים ויהודים בנגינתה. מעבר לכך, המוזיקה העבירה מסר של חופש ומתירנות, ולכן האזנת צעירים אליה שימשה גם כסימן של מרד נעורים.

נערי הסווינג התנגדו לניסיונות הנאצים לעצב את הנוער לפי אידאולוגיה מיליטריסטית. הם ארגנו פסטיבלים ותחרויות ריקוד והזמינו להקות סווינג. באירועים אלה לעגו לחברי הנוער ההיטלראי ולעתים שינו קריאות נאציות ל"Swing Heil".

סגנון הלבוש שלהם היה בולט: שיער ארוך, מעילים ארוכים, נעלי ריקוד, כובעים וצעיפים; בנות לבשו שמלות והתאפרו. המקום הנפוץ למפגשים היה בתי-קפה ומועדונים, והם פיתחו שפה משלבים אנגלית וגרמנית.

בתחילת שנות ה-40 רדפו אחריהם הגסטאפו והנוער ההיטלראי. ב-18 באוגוסט 1941 נעצרו כ-700 חברים במבצע מעצרים גדול. המעצר חיזק חלק מהם להמשיך בהתנגדות ובתעמולה אנטי-ממשלתית. היינריך הימלר הורה לנקוט ביד קשה כנגד הפעילים, ונערים רבים נשלחו למחנות ריכוז או נכפו להצטרף לנוער ההיטלראי.

ב-1993 יצא הסרט "נערי הסווינג" (Swing Kids), בבימוי תומאס קרטר. הסרט קיבל שבחים על הדיוק ההיסטורי, אם כי לא היה להצלחה קופתית מסחרית רבה.

נערי הסווינג היו קבוצת נערים שאהבה מוזיקת סווינג. סווינג היא מוזיקה לריקוד.

הם חיו בגרמניה בשנות ה-30 וה-40, בעיקר במבורג ובברלין. גילם היה בדרך כלל 14, 18.

באותן שנים שלטו בגרמניה הנאצים. הנאצים היו השלטון שחוקק חוקים נוקשים. הם אסרו על מוזיקת הסווינג ברדיו. לכן נערי הסווינג שמעו מוזיקה בבית ובבתי קפה.

הם לבשו בגדים מיוחדים וצעירים ואהבו לרקוד. הם גם חיקו מילים באנגלית והמציאו מילים משלהם.

בשנות ה-40 התרחשו מעצרים. ב-18 באוגוסט 1941 נעצרו בערך 700 מהם. חלק מהנערים נשלחו למקומות מסוכנים שבהם כלאו אנשים, וחלק אחרים הוכרחו להצטרף לנוער ההיטלראי.

בשנת 1993 יצא הסרט "נערי הסווינג". הסרט מראה את הסיפור של הנערים והאהבה שלהם למוזיקה.