הדלקת נרות שבת ויום טוב היא תקנה של חכמים שנועדה להאיר את הבית עם כניסת השבת או החג. ההדלקה היא חובה משפחתית, ומנהג מקובל הוא שאם הבית מדליקה את הנרות כ־20 דקות לפני שקיעה.
יש אזכורים בגמרא (התלמוד) שהכריזו שהדלקת נר בשבת היא חובה. הרמב"ם והשולחן ערוך מקבלים זאת ופסקו שגם מברכים על ההדלקה. מקור הברכה נכתב בימי הגאונים.
הסיבות להדלקה הן עיקרית שלושה: מאור לסעודת ליל שבת, כבוד השבת (כבוד = כיבוד ויוקרה), ושלום בית, אור שמונע תאונות ומריבות בבית. לכן אפילו עני עדיף שיקנה נר לשבת לפני דברים אחרים.
אסור להדליק אחרי כניסת השבת, משום שלהדלקת אש בשבת קוראים מלאכת מבעיר (מלאכה של הדלקת אש). לכן מדליקים קודם השקיעה, ולעתים מדליקים קצת קודם לפי מנהג המקום (כ־20, 40 דקות לפני שקיעה). ביום טוב מותר להעביר אש קיימת, ולכן אפשר להדליק גם בלילה בעזרת אש שכבר דולקת.
בשבת ההדלקה חייבת להיעשות לפני הכניסה. ביום טוב יש מחלוקות האם מברכים על ההדלקה ומתי מדליקים. מנהגים שונים מקובלים בקהילות השונות.
החובה היא על הבית כולו, ולכן מספיק שאדם אחד מדליק. בדרך כלל האישה מדליקה, אך גם גבר שגר לבדו חייב להדליק. תנועות כמו חב"ד עודדו להחניך ילדים להדליק כך ילמדו המצווה.
די בנר אחד כדי לקיים את החובה, אך המנהג הנפוץ הוא להדליק שני נרות. יש מי שמדליק מספר נרות לפי בני הבית או לפי מנהג משפחתי.
מקום ההדלקה העיקרי הוא ליד שולחן הסעודה, אבל אפשר להדליק במקום אחר בבית אם צריך אור כדי שלא להיתקל בחפצים.
מקובל להשתמש בנרות שעווה או פרפין כיום. מסכת שבת דנה בסוגי שמנים ופתילות שהיו כשרים או פסולים בעבר, כדי להבטיח שהנר ידלק היטב ולא יחסמו תיקון בשבת (תיקון מנורה בשבת עלול להביא לעבירה על מלאכת מבעיר). נהוג לפעמים "חריכה" קצרה של הפתילה לפני ההדלקה כדי להקל על הבעירה.
עם החשמל התפתחו דיונים הלכתיים. יש שכתבו שאי אפשר לברך על נורת חשמל, משום שהיא אינה הדלקה ממש אלא הפעלת זרם. אחרים מתירים לברך על נורה להט (נורת חוט להט) או על נורה שמופעלת מבטרייה. יש גם דעות שאם אין אפשרות לנרות שמן או שעווה, אפשר להשתמש בנורת חשמל ולברך עליה.
קיימת מחלוקת הלכתית האם יש לברך לפני ההדלקה או אחריה. הדיון נובע משני עקרונות: "מברך לפני העשייה" (לברך לפני קיום המצווה) ותוספת השבת. תוספת השבת היא רעיון של התחלת השבת מעט לפני שקיעת החמה. חלק מהמנהגים, בעיקר אשכנזים, ברכו לאחר ההדלקה כדי לא לסמוך את קבלת השבת על רגע ההדלקה, ומכסים את העיניים בזמן הברכה כדי לא ליהנות מהאור לפני הברכה. מנהג אחר, בעיקר בקהילות ספרדיות ותימניות, מרבים לברך לפני ההדלקה.
שתי גישות בולטות הן שיטת הבה"ג (שבעקבותיה רגיל שלא לכבות את הגפרור שנדלק, ומקובל לברך אחר כך) ושיטת הרמב"ם (שפוסק שיש לברך לפני ההדלקה לפי הכלל 'עובר לעשייתן'). השולחן ערוך כותב שיש לברך בעת ההדלקה, אך הפרטים נשארים לפי מנהגי הקהילה.
מקובל לברך בעת ההדלקה נוסח הברכה שמברך על מצוות הדלקת הנרות. בערבי חג מוסיפים לעיתים את ברכת שהחיינו. יש מי שמקבל על עצמו לומר תפילה בקשה לאחר ההדלקה, ובמסורת יש קשר בין הדלקת הנר לבקשה לבנים תלמידי חכמים.
בקהילה נהגו לקרוא את הפרק מהמשנה "במה מדליקין" בזמן קבלת שבת. בתקופה שבה היו מנורות שמן הפרק היה רלוונטי יותר. היום הפרק נותר כחלק מהמנהג בבתי כנסת שונים.
בליל שבת ובחגים נהוג להדליק נרות בבית. ההדלקה נותנת אור לשולחן ולאווירה של השבת.
חכמים קבעו להדליק לפני שהשבת מתחילה. חכמים אלה כתבו על זה בתלמוד ובהלכה.
מדליקים כדי שיהיה אור לארוחת הערב, כדי לכבד את השבת, וכדי שיהיה שלום בבית.
מדליקים לפני שקיעה. בדרך כלל זה כ־20 דקות לפני השקיעה, אבל זה משתנה לפי מקום.
בדרך כלל אמא מדליקה, אך מספיק שאדם אחד בבית ידליק. גם גבר שגר לבד צריך להדליק.
נר אחד מספיק. רוב האנשים מדליקים שני נרות לפי המנהג.
יש אנשים שעושים את ההדלקה בנרות שמן או שעווה. יש ויכוח אם אפשר לברך על אור חשמל. אם אין ברירה, מותר באיזו דעות.
בדרך כלל אומרים ברכה מיוחדת כשמדליקים. יש אנשים שאומרים גם תפילה קצרה אחרי ההדלקה.
תגובות גולשים