סבילות

סבילות היא מצב שבו השימוש החוזר בסם או בתרופה גורם להתרגלות. כלומר, אותו מינון כבר לא נותן את אותה השפעה. לכן נדרשים מינונים גבוהים יותר כדי להשיג את האפקט הקודם.

במצב זה הגוף משנה איך הוא סופג, מפזר או מפרק את התרופה. (פרמקוקינטיקה = כיצד הגוף מתמודד עם התרופה). התוצאה היא שכמות פעילה קטנה יותר מגיעה לאתרי הפעולה.

כאן הרגישות של הקולטנים או פעילות מערכת המטרה יורדת. (פרמקודינמיקה = איך התרופה משפיעה על התאים). גם אם רמת התרופה בדם נותרת זהה, התגובה נחלשת.

מופיעה במהירות, לעתים כבר אחרי מנה אחת או כמה מנות קצרות. לרוב נובעת משינויים פרמקודינמיים.

מתפתחת אחרי שימוש ממושך. כוללת שינויים גם בפרמקוקינטיקה וגם בפרמקודינמיקה. לעיתים נוצרות גם סבילות צולבת, שבה חשיפה לתרופה אחת מפחיתה תגובה לתרופה דומה.

גוף האדם שומר על איזון פנימי בעזרת מנגנון שנקרא הומאוסטזיס (שמירה על שיווי משקל פנימי). כאשר חומר משפיע על מערכות הגוף, מנגנוני פיצוי מנסים להחזיר את הערכים לנורמה. הפיצוי הזה יוצר את הצורך להגביר מינונים כדי לקבל את אותה השפעה.

אם מפסיקים לתת את החומר אחרי שהתפתחו מנגנוני פיצוי, מופיעות תגובות הפוכות להשפעת החומר. תגובות אלה נקראות תסמיני נסיגה. תסמיני הנסיגה הם תוצאה מהמנגנונים שהגוף בנה כדי לפצות על הנוכחות של החומר.

ביולוגית, סבילות נובעת מהסתגלות של מערכות הגוף לשימוש בתרופה. יש שני מסלולים עיקריים: פרמקוקינטי ופרמקודינמי. במסלול הפרמקודינמי קולטנים עלולים להתמעט או לאבד רגישות. בנוסף, משתנים מסלולי איתות בתוך התא, למשל שינויים בפעילות אנזימים, בחלבוני G או בזרימת יוני סידן, ומהלך זה משפיע על יעילות התרופה לאורך זמן. תהליכים אלה יכולים להשפיע גם על ביטוי גנים, במיוחד במערכת העצבים, ותורמים הן לסבילות והן להתמכרות.

סבילות התנהגותית לאלכוהול קשורה ללמידה וציפייה. רמזים סביבתיים לפני השתייה, כמו מקום או בקבוקים, יכולים לעורר תגובות פיצוי שמחלישות את ההשפעה. הלמידה האסוציאטיבית מאפשרת לשותה לצפות את ההשפעה ולהתכונן לה. סבילות כזו יכולה להיות ספציפית למשימה, ולכן אדם יכול להראות סבילות בפעילות אחת ולא באחרת.

הסתגלות של המערכת העצבית לשימוש חוזר עלולה להוביל לתלות גופנית וסבילות צולבת. כאשר אין מספיק מינון להשפעה המבוקשת, מופיעים תסמיני נסיגה ולקויות גופניות ונפשיות. סבילות בדרך כלל מהווה חלק מתהליך של תלות ואף מהתחלה של התמכרות.

עם זאת, תלות גופנית אינה מספיקה לבדה כדי ליצור התמכרות. גם התמכרות יכולה להופיע בלי תלות גופנית. כלומר, סבילות ותלות הן גורמי סיכון, אך הן לא תנאי הכרחי או מספיק להתמכרות.

הקושי להפסיק שימוש בסמים נובע משילוב של סבילות, תלות ולמידה. הגוף לומד להגיב לרמזים סביבתיים, והתגובות הללו (כמו תחושות פיצוי) מופעלות גם כשאין את הסם בפועל. תגובות אלו גורמות לכמיהה חזקה ולהמשך השימוש.

לא ניתן למנוע סבילות לחלוטין, אבל אפשר לצמצם את הסיכון. חשוב לנטר את השפעות התרופה, למשל ברישום יומי של תחושות ותופעות לוואי. יש להגיע לבדיקות תקופתיות אצל הרופא, ולהתייעץ מיד אם התרופה פחות יעילה. אין לשנות מינון או להפסיק שימוש באופן עצמאי. במקרים של סבילות עקב אלכוהול או סמים פסיכואקטיביים, מומלץ לפנות לתוכנית טיפול מתאימה. הרופא יכול לשקול התאמת מינון או החלפה בתרופה אחרת.

סבילות היא כשגוף רגיל לחומר. זה אומר שהמינון הקודם כבר לא משפיע. לכן צריכים יותר חומר כדי להרגיש אותו שוב.

כאן הגוף משנה איך הוא מפרק או מסלק את התרופה. (פרמקוקינטית = איך הגוף מטפל בתרופה).

כאן התאים פחות מגיבים לתרופה. (פרמקודינמית = איך התרופה פועלת בתאים).

סבילות חריפה מתפתחת מהר. סבילות כרונית נוצרת אחרי שימוש ארוך.

הגוף שומר על איזון פנימי שנקרא הומיאוסטזיס. (הומיאוסטזיס = שמירה על מצב יציב בגוף). כשהתרופה משנה את הגוף, הגוף מנסה לתקן ולהחזיר את האיזון. התיקון הזה גורם לצורך במנות גדולות יותר.

כשהמפסיקים לתת את החומר אחרי שהגוף התרגל, יכולים להופיע תסמיני נסיגה. (תסמיני נסיגה = תחושות לא נעימות כשהחומר נעלם).

רמזים כמו מקום או בקבוק יכולים לגרום לגוף להגיב לפני השתייה. זה גם מקטין את ההשפעה של האלכוהול. אנשים שלומדים לצפות את ההשפעה יכולים להתנהג אחרת בעת שתייה.

סבילות יכולה להוביל לתלות בחומר. אבל תלות לא תמיד גורמת להתמכרות.

כדי למזער סבילות, חשוב לעקוב אחרי התרופה עם רופא. לרשום איך מרגישים. לא לשנות מינון לבד. מי שיש לו בעיות עם אלכוהול או סמים צריך לבקש עזרה מתוכנית טיפול.