סה

סֶה (בסינית: 瑟; בפין-יין: sè, שיטת תעתיק להגיית הסינית) הוא כלי מיתר סיני עתיק. הוא שימש לבידור אורחים, בפולחן דתי ובטקסי ציד. לכלי בדרך כלל 25 מיתרים, גשר נייד ומנעד של חמש אוקטבות. אוקטבה היא מרווח מוזיקלי של שמונה צלילים.

הסה קשור להיסטוריה הקדומה של סין ולעתים גם למיתולוגיה. על פי האגדה פֿוּשִׂי (דמות מיתולוגית) יצר את הסה. יש דיווחים שמשתמשים בו כבר בתקופת שושלת שיה (בערך 2200, 1800 לפנה"ס). שרידים ארכאולוגיים נמצאו במחוזות חוביי וחונאן, מדרום לנהר היאנגצה. הסה נחשבת להשראה לכלי מיתר אסיאתיים אחרים, כמו הגוּגֶ'נְג הסיני והקוטו היפני.

במסורת המקורית מיתרי הסה היו עשויים משי. מיתרים הם חוטים שמפיקים צליל כשהם רוטטים. לאורך ההיסטוריה השתנה מספר המיתרים: היו תיאורים של 5, 15, 23, 24, 25, 50 ואפילו 13 מיתרים בסוגים שונים. מבנה טיפוסי שנחשף בחפירות הוא משטח ארוך מעץ, מעט קעור, עם כמה גשרים, גשר הוא תמיכה שמרים את המיתר, ומוטות לכיוונון המיתרים. בצד יש פתח שבו קושרים את קצות המיתרים.

היום יש מעט נגנים, והסה נחשב לכלי נדיר. במאה ה-20 בולט הנגן וו ג'ינגלו. לאחרונה יש תחייה חלקית: נגנים מתחדשים ומפעלים מייצרים סה מודרני עם מיתרי מתכת. גם טבלטורות, כלומר כתבי תווים פשוטים, קיימות בעיקר כאקורדים ל"צ'ין" (כלי מיתר אחר).

סֶה (בסינית: 瑟; בפין-יין: sè) הוא כלי נגינה סיני עתיק. הוא שימש בפסטיבלים, בטקסים ובאירוח אורחים. בדרך כלל יש לו 25 מיתרים. מיתר הוא חוט שמפיק צליל.

על פי אגדה, פֿוּשִׂי בנה את הסה. מצאו שרידים של הסה בחפירות במחוזות חוביי וחונאן. כלי זה נתן השראה לכלים אחרים, כמו הגוג'נג בסין והקוטו ביפן.

הסה עשוי מעץ ומלא מיתרים. לפעמים היו לו 50 מיתרים. יש לו גשרים, חתיכות עץ שמחזיקות את המיתרים מעל הגוף. על החלק האחורי יש מוטות לכיוונון. מיתרי הסה היו מבד המשי. היום לפעמים משתמשים במיתרי מתכת.

כמעט אין נגנים של הסה. לפני כמה שנים יש קצת התעניינות מחודשת. עכשיו מייצרים גם סה מודרני, ויותר אנשים לומדים לנגן.