סוזן ב. אנתוני (15 בפברואר 1820, 13 במרץ 1906) הייתה סופרג'יסטית, פעילה למען זכות ההצבעה לנשים, ופמיניסטית מובילה בארצות הברית. היא נולדה במשפחה קווייקרית (קהילה דתית שהאמינה בשוויון) ששילבה באמונתה מחויבות לביטול העבדות ולשוויון חברתי. כבר בגיל 17 הייתה פעילה בתנועה לביטול העבדות והמשיכה בשנים הבאות לפעול גם למען זכויות נשים.
סוזן נולדה במסצ'וסטס וגידלה את רוב שנות ילדותה בנדודים בעקבות פרנסה, עד שהמשפחה התיישבה בסביבת רוצ'סטר, ניו יורק. שם פגשה דמויות חשובות כמו פרדריק דאגלס, לשם שיתוף פעולה במאבק לביטול העבדות. משפחתה והקהילה הקווייקרית תמכו ברעיונות השוויון שעליהם עמדה.
בשנות החמישים של המאה ה-19 פגשה אנתוני את אליזבת קיידי סטנטון. השתיים הפכו לשותפות מרכזיות במאבק לזכויות נשים ובביטול העבדות. הן יצרו ארגונים משותפים, ארגנו עצומות, סבבי הרצאות ופרסמו חומרי הסברה. אנתוני למדה בעצמה סוגיות פוליטיות וחברתיות, ארגנה כנסים והשתמשה ביכולות הארגוניות שלה כדי להניע את התנועה.
הקשר עם סטנטון חיזק את הפעילות: סטנטון סיפקה רעיונות וטקסטים, ואנתוני ניהלה ארגונים, שכרה אולמות ונשאה נאומים. השילוב הזה תרם לכך שהתנועה לתיקון מעמדה של האישה הגיעה להשפעה רחבה יותר.
ב-1863 הקימו אנתוני וסטנטון את ליגת הנשים הלאומית הנאמנה לאיחוד. הליגה ארגנה קמפיין חתימות רחב שהביא לאיסוף כ-400,000 חתימות בדרישה לביטול העבדות, ומילאה תפקיד בקידום התיקון להחרמת העבדות. לאחר מכן הן יסדו את האגודה האמריקאית לשוויון זכויות (American Equal Rights Association) שנועדה לקדם שוויון גם לנשים וגם לאפרו-אמריקאים.
בשנת 1872 נעצרה אנתוני אחרי שניסתה להצביע בבחירות לנשיאות. היא נשפטה, הורשעה וקיבל עליה קנס שהיא סירבה לשלם. אנתוני טענה כי לפי התיקון ה-14 לחוקה יש לה זכות ההצבעה, אך בית המשפט דחה את טיעונה. מאוחר יותר, ב-1878, היא וסטנטון הציעו תיקון חוקתי שנועד להבטיח שיווין בחוקי ההצבעה; אותו רעיון הפך בסופו של דבר לתיקון ה-19 ב-1920, כמעט ארבעים שנה מאוחר יותר.
אנתוני וסטנטון הוציאו את העיתון "המהפכה" כדי לקדם את הדיון הציבורי בזכויות נשים. בנוסף, אנתוני נסעה ברחבי ארצות הברית ונאמה בקביעות, לעיתים עשרות נאומים בשנה, לגייס תמיכה בזכות הבחירה. היא פעלה גם בזירה הבינלאומית, בסיוע להקמת מועצת נשים בינלאומית (ICW) והברית הבינלאומית לזכות ההצבעה לנשים, ארגונים שפעלו מחוץ לארה"ב.
אנתוני יזמה יחד עם סטנטון ומטילדה גייג' פרויקט גדול של תיעוד היסטורי בשם "תולדות מתן זכות ההצבעה לנשים"; הפרויקט הזה התפתח לשישה כרכים שיצאו לאור לאורך שנים רבות. אנתוני הקדישה את חייה לארגון הקהילה, גיוס כספים, הכשרת מנהיגות צעירה והגברת המודעות הציבורית. היא נפטרה ברוצ'סטר ב-1906, לפני אישור התיקון ה-19 ב-1920.
המורשת שלה ניכרת בשינוי החוקי ובארגונים ששרדו. האגודה האמריקאית הלאומית למען זכות ההצבעה לנשים שינתה את שמה ל-League of Women Voters ותמשיך בעשייה אזרחית. העיטורים הציבוריים כללו בולים וכסף לזכרה, וב-1979 הופיעה דיוקנה על מטבע של דולר.
סוזן ב. אנתוני (1820, 1906) הייתה מובילה של נשים שביקשו זכות הצבעה. סופרג'יסטית פירושו: פעילה למען הצבעה לנשים. היא נולדה במשפחה קווייקרית (קהילה דתית שאמינה בשוויון).
המשפחה התגוררה ליד רוצ'סטר, ניו יורק. שם הכירה סוזן אנשים חשובים בעבודה למען ביטול העבדות.
בגיל צעיר הצטרפה למאבק נגד העבדות. אחר כך פגשה את אליזבת קיידי סטנטון. השתיים הפכו לחברות ועבדו יחד למען נשים.
הן ארגנו עצומות, כינוסים ועיתון בשם "המהפכה". סוזן נסעה להרצות במדינות רבות. היא נתנה נאומים כדי לשכנע אנשים לתמוך בזכות ההצבעה לנשים.
בשנת 1872 ניסתה להצביע בבחירות. היא נעצרה, נשפטה וקיבלה קנס. היא סירבה לשלם.
אנתוני ושותפיה כתבו ספר גדול על ההיסטוריה של התנועה למתן זכות הצבעה לנשים. היא לא חיה לראות את אישור התיקון שנתן זכות הצבעה לנשים בכל ארצות הברית ב-1920.
היא עזרה להקים ארגונים שעובדים למען נשים גם בעולם. אחרי מותה נתנו לה כבוד בבולים ובמטבע. הארגון שנשאר שינה את שמו ל-League of Women Voters ועובד עד היום.
