סולל בונה

סולל בונה היא אחת מחברות הבנייה הגדולות והוותיקות בישראל. שורשיה מתחילים בפעילות של משרדי מפלגות לפני קום המדינה, שהקימו קבוצות קבלניות כדי לבצע עבודות ציבוריות וסלילת דרכים. המשרדים המרכזיים נשאו שם של ארגוני עובדים והם פעלו גם כלשכות תעסוקה.

בשנת 1921 אוחדו משרדים אלה והוקם "המשרד לעבודות ציבוריות ולבנין". המשרד נוהל כאגודה שיתופית, כלומר ארגון שבו חברים חולקים בעלות וניהול, והונהלו אותו אישים בולטים כמו דב הוז ומרדכי עליאש. המשרד ארגן פרויקטים של סלילת כבישים כגון קטעים סביב טבריה וחיפה, וחפירת תעלות והנחת מסילות ראשוניות.

העבודה מול משטר המנדט נשאה רווחים לא תמיד קלים. כדי להתחרות בקבלנים פרטיים הציעו המחלקות מחירים נמוכים, ולעתים במחיר הפסד. עובדים רבים היו חסרי ניסיון, נדרש להכשירם, והיו בעיות בניהול וכספים. דו"ח ביקורת ב-1921 הראה ליקויים כלכליים ושימוש לא נכון בכספים שנועדו לעבודות ציבוריות.

לאחר 1922 נמסרו העבודות לקבוצות הקבלניות עצמן, והמשרד פתח משרדי משנה בערים גדולות. הקשיים הכלכליים נמשכו, והקונגרס הציוני הוסיף תמיכה כספית במטרה להציל את הפעילות.

במרץ 1924 הוקמה החברה "סולל בונה - חברת פועלים עברית שיתופית לעבודות ציבוריות, בניין וחרושת" על בסיס המשרד הקודם, אך בניהול עסקי מודרני. החברה פעלה בתקופה סוערת: המשבר הכלכלי של אמצע שנות ה-20 הוביל לקריסה חלקית ב-1927, הפסדים כבדים (כ-50,000 לירות מצריות) ובחינות של שחיתות ומשכורות חריגות. הבנקים אף הקימו קונסורציום כדי למנוע פשיטת רגל.

לאחר משבר ממושך חזרה סולל בונה לפעילות ב-1935. במהלך המרד הערבי הגדול בשנות ה-30 קיבלה עבודות תשתית, וב-1938 בנתה בין היתר את "גדר הצפון". בתקופת מלחמת העולם השנייה ובמהלכה קיבלה פרויקטים עבור הצבא הבריטי במדינות שכנות, ובנתה גשרים, שדות תעופה ומתקנים צבאיים. אנשי החברה התנדבו גם ליחידות הנדסה של הצבא הבריטי ב-1942; בין המנהיגים באותה תקופה נזכר שמואל וילנסקי.

סולל בונה סייעה גם במלחמת העצמאות. היא בנתה ביצורים, מערכות מים ושימשה בסיס ללוגיסטיקה של הכוחות העבריים. אחרי קום המדינה החברה המשיכה לבנות מבנים מרכזיים, ובנתה מטה מרכזי בחיפה, שהיה מבנה גבוה של 11 קומות.

בשנת 1961 הונפקו מניותיה בבורסה בתל אביב. ב-1972 רכשה סולל בונה את חברת הבת "ורד" (W.R.D) המתמחה במקורות מים ופיתוח פרויקטים במכינות זרות.

ב-1984 הוקמה חברת בת בשם "סולל בונה בניין ותשתיות" בבעלות מלאה של סולל בונה. בסוף שנות ה-80 נגרם משבר בחברת העובדים, וב-1989 הוקמה "שיכון ובינוי אחזקות" שריכזה את תחום הבנייה. השליטה בסולל בונה הועברה לשיכון ובינוי.

במהלך פירוק חברת העובדים ב-1996 הועברה השליטה בקונצרן לשיכון ובינוי, כולל סולל בונה, לידי תד אריסון. ביולי 2018 נמכרה החברה כחלק ממכירת שיכון ובינוי לידי נתי סיידוף. מאז נקראת החברה "שיכון ובינוי - סולל בונה תשתיות".

סולל בונה היא אחת מחברות הבנייה הוותיקות בישראל. לפני קום המדינה עבדו קבוצות בנייה שאורגנו על ידי משרדי מפלגות.

בשנת 1921 איחדו את המשרדים האלה והקימו "המשרד לעבודות ציבוריות ולבנין". זה היה ארגון חברתי שבו חברים עבדו ביחד. המשרד עבד על סלילת דרכים והנחת מסילות ברכבת.

ב-1924 הוקמה החברה בשם "סולל בונה". בשנות ה-20 היתה בעיה כלכלית קשה. החברה הפסידה הרבה כסף והיו גם תלונות על ניהול. ב-1935 החלה החברה לחזור לעבודה.

בשנות ה-30 וה-40 סולל בונה עבדה על פרויקטים גדולים. היא בנתה קירות הגנה ומתקנים, ועבדה גם עבור הצבא הבריטי במדינות אחרות. ב-1942 חלק מעובדי החברה הצטרפו ליחידות הנדסה של הצבא.

סולל בונה סייעה לצבא היהודי במלחמת העצמאות. היא בנתה ביצורים ומתקני מים. לאחר הקמת מדינת ישראל בנתה משרדים מרכזיים, וביניהם בניין במרכז חיפה עם 11 קומות.

ב-1961 החברה החלה למכור מניות. מניה היא חלק קטן בחברה שאפשר לקנות.

בשנות ה-80 הועברה השליטה על סולל בונה לקבוצה בשם שיכון ובינוי. זה היה שינוי ארגוני גדול.

ב-1996 השליטה עברה לידי תד אריסון. ביולי 2018 החברה נמכרה לידי נתי סיידוף. מאז שמה הוא "שיכון ובינוי - סולל בונה תשתיות".