סומו

סומו (ביפנית: 相撲, רומאג'י: sumō) הוא ספורט ואמנות לחימה יפנית. שני מתאבקים גדולי גוף, ריקישי (Rikishi), נאבקים בזירה עגולה. לסומו שורשים טקסיים בשינטו, ולכן קרבות מקצועיים עדיין מלוּוים בטקסים.

במקור אין חלוקות משקל, ולכן לעיתים מתאבק קטן מתמודד מול גדול ממנו. הפדרציה הבין־לאומית קבעה ארבע קבוצות משקל לתחרויות מודרניות: עד 85 ק"ג, עד 115 ק"ג, מעל 115 ק"ג ומשקל חופשי.

לפני 1993 היו 63 יוקוזונה (Yokozuna), התואר הגבוה ביותר, והם כולם היו יפנים. בסוף 1992 ותחילת 1993 קיבל אקבונו טורה מהוואי את התואר כמתאבק לא־יפני ראשון לזכות בו.

בעשורים האחרונים הסומו מתפשט באירופה ובארצות הברית. משקלם הגבוה של המתאבקים, הלחץ והשתייה הרבה מקוצרים לעיתים את תוחלת חייהם בכ־10 שנים.

קריטריון הניצחון מגדיר מי מפסיד: בדרך כלל הקרב מסתיים כשאחד נהדף מחוץ לזירה או נגע ברצפה בכל חלק גוף חוץ מכפות רגליו. קרבות מקצועיים נמשכים שניות ספורות בדרך כלל.

הדוהיו (Dohyō) הוא במה עגולה מוגבהת בקוטר 4.55 מטר. מעליה פזורה תערובת של חול וחימר. את הדוהיו תוחם חבל עגול הנקרא טאווארה (טאווארה עשוי מסיבי אורז). בתוך המעגל שני קווים לבנים שאסור לעבור לפני תחילת הקרב. מחוץ לחבל יש חול דק, "עין הנחש", שעוזר לשופט לאמת מגע מחוץ לזירה.

המקצוענים מחולקים לדרגות ולליגות. הליגה הבכירה נקראת מקואוצ'י (Makuuchi). בליגה זו נערכים שישה טורנירים בשנה. בכל טורניר כל מתאבק נלחם בחמישה עשר קרבות. המנצח הוא זה שצבר הכי הרבה ניצחונות. במקרה של שוויון נערך קרב נוסף.

דרגת הבסיס היא מאיגשירה (Maegashira), ממוספרת מהגבוה לנמוך. מעליה נמצאת סדרת הסנייאקו (Sanyaku), קומוסובי (Komusubi), סֶאקיוּוואקה (Sekiwake) ואוסזקי (Ozeki). לכל דרגה יש תת־דרגות מזרח ומערב; מזרח היא הגבוהה יותר. הדרגה העליונה היא יוקוזונה (Yokozuna). אוסזקי שמנצח בטורניר פעמיים ברציפות יכול לקבל יוקוזונה. יוקוזונה אינו מושלך מטה, והוא שומר על התואר עד פרישה. נכון ל־2020 הוקחו ושו וקאקוריו ממונגוליה החזיקו בתואר. הקיסנוסאטו היפני פרש בינואר 2019 בגלל פציעה.

שורשי הסומו עתיקים אך לא ברורים לגמרי. אזכורים מופיעים בטקסטים ישנים מהמאה ה־8 לפני הספירה, אך הם לא בהכרח מתארים את הסומו המודרני. השילוב של טקסי שינטו בסומו התפתח לאורך השנים. השימוש בזירה החל כנראה במאה ה־16, והרעיונות הנוספים התקבעו בתקופת אדו במאות ה־17 והלאה.

התאחדות הסומו הישראלית הוקמה ב־1998 בידי אלדד בן־חורין. ההתאחדות ממוקמת במודיעין והיא חברה בהתאחדות האירופאית ובפדרציה העולמית. ב־2006 דורגה ישראל במקום השביעי בנוער ובבוגרים בתחרויות בין־לאומיות. באותה שנה ביקר ב ישראל מועדון סומו מקצועני מטוקיו, וערכו מופע בקיסריה עם חניכי ההתאחדות. סגן־יושב־ראש ההתאחדות הוא המוזיקאי מוטי דיכנה. בסומו בישראל משולב הספורט במועדוני ג'ודו וקראטה, והספורט זכה לחשיפה גדולה גם בעקבות סרט ששוחרר ב־2009, שבו אלדד בן־חורין שימש כיועץ וככוריאוגרף.

סומו (ביפנית: 相撲) הוא ספורט יפני של היאבקות. קרב נערך בין שני לוחמים גדולים.

המתאבק נקרא ריקישי. הם נאבקים בתוך זירה עגולה בשם דוהיו. הזירה עגולה וקוטרה כ־4.55 מטר.

מנצח מי שדוחף את היריב מחוץ לזירה או גורם לו לגעת ברצפה בגוף כלשהו.

על הדוהיו יש חבל עגול בשם טאווארה. בתוך המעגל יש שני קווים לבנים. מחוץ לחבל פזור חול דק.

הטורניר המקצועני נקרא בשו. בליגה הבכירה יש שישה טורנירים בשנה. בכל טורניר כל מתאבק נלחם בחמישה עשר קרבות.

הדרגה הנמוכה נקראת מאיגשירה. יש דרגות גבוהות יותר: קומוסובי, סאקיווה, אוסזקי. הדרגה הכי גבוהה נקראת יוקוזונה. מי שמגיע ליוקוזונה נשאר בה עד שהוא פורש.

סומו קיים כבר שנים רבות. הוא קשור גם לטקסי הדת היפנית שינטו. חלק מהחוקים והטקסים התפתחו לפני מאות שנים.

התאחדות הסומו בישראל הוקמה ב־1998. יש מועדוני סומו במודיעין ובמקומות אחרים. ב־2006 הגיעו לישראל סומו־אים מיפן והופיעו בקיסריה. בשנת 2009 יצא סרט ישראלי שהראה סומו, ועוזר להפוך את הספורט ליותר מוכר.