סופרמרין ספיטפייר

סופרמרין ספיטפייר היה מטוס קרב חד־מושבי של חיל האוויר המלכותי הבריטי. אב הטיפוס המריא לראשונה ב־5 במרץ 1936. המטוס תוכנן בידי R.J. Mitchell כדי להשיג מהירות גבוהה וביצועים טובים, וכנפיו האליפטיות הורכבו כדי להקטין גרר ולהשיג מהירות ותמרון טובים.

בתכנון הראשוני שונו המנועים, החופפות והחימוש עד לקבלת דגם מתפקד. דגמי ההפעלה הראשונים השתמשו במדחפים דו־להביים ובהמשך הותקנו מדחפים עם יותר להבים לשיפור המהירות. בתחילת הייצור התעוררו עיכובים גדולים במפעלים, ונדרש השלמת קווי ייצור במפעל Castle Bromwich. לאחר תיקונים בארגון הייצור החלו הייצור ההמוני ב־1940.

הספיטפייר התפרסם במיוחד בקרב על בריטניה. תפקידו העיקרי היה להיערך מול מטוסי הקרב הגרמניים מדגם מסרשמיט Bf 109, בעוד שמטוסי הוריקן תקפו את המפציצים. הספיטפייר התאפיין בתמרון גבוה ורדיוס פנייה קטן (כמה צמוד ניתן להסתובב), בעוד שמסרשמיט היה בעל קצב טיפוס לגובה טוב יותר (כמה מהר המטוס מטפס מעלה).

הספיטפייר נוח להטסה והפחיד טייסים יריבים. עם זאת הופיעה בעיה במנוע הקדם־מלחמתי: המאייד (קרבורטור, חלק שמזין דלק למנוע) הפסיק להעביר דלק בעת כוחות G שליליים, ולכן צלילה פתאומית הייתה עלולה לקטוע את ההצתה; תקלה זו תוקנה בדגמים מאוחרים באמצעות מערכת הזרקת דלק.

מעבר לקרבות, ספיטפייר שימש גם לצילום מודיעיני. מטוסים אלה צילמו מערכות רדאר גרמניות וחשפו באתרי ניסוי פיתוח טילי V1 ו־V2.

דגמי ספיטפייר הופעלו גם כגרסה יממית בשם Seafire לפעולה מסיפון נושאת מטוסים. במהלך שנות המלחמה והדורות שאחריה נבנו עשרות אלפי ספיטפיירים; בסופו של דבר יצאו מפסי הייצור יותר מ־20,000 מטוסים מדגמים שונים. חלק מהדגמים היו דו־מושביים לאימון, וחלק נשאר בשירות עד אמצע שנות החמישים.

המצרים הפעילו ספיטפיירים בסוף שנות ה־40. ברקע היו בעיות בהכנה ובאחזקה של הטייסות המצריות. במלחמת 1948 כמה מטוסי ספיטפייר מצריים פעלו מפסגות באל־עריש.

ישראל רכשה ושיקמה ספיטפיירים לאחר הכרזת העצמאות. מטוס שסומן ״ישראל 1״ נבנה מחלקים שנותרו בארץ. ב־1948 הובאו מטוסים מצ'כוסלובקיה, ורבים מהם שימשו למשימות ליווי, תקיפה ומודיעין. סך כל ההפלות של ספיטפיירים בזמן מלחמת העצמאות ומייד אחריה מוערך בכ־12 מטוסים.

מספר מטוסים נשמרו להנצחה, ביניהם ״הספיט השחור״ שהשאיר עזר ויצמן בארץ. אחד ממטוסי המוזיאון בחצרים שמור במצב טיסה ונטען לטוס באירועים.

הספיטפייר נחשב לאחד ממטוסי הקרב הטובים במלחמת העולם השנייה, במיוחד ב־1940, 1941. הוא השיג יתרון תמרוני על פני המסרשמיט, אך היה חסרונות מסוימים בדגמים המאוחרים שהיו כבדים וקשים יותר לתמרון.

עוד פרטים מעניינים: מטוסי ספיטפייר שימשו גם להובלת חביות בירה לחיילים בשדה הקרב, כפי שדווח לאחר הפלישה לנורמנדי.

keywords: ["ספיטפייר", "סופרמרין", "R.J. Mitchell", "קרב על בריטניה", "Seafire", "מסרשמיט Bf 109", "קרבורטור"]

ספיטפייר היה מטוס קרב בריטי מפורסם. הוא טס לראשונה ב־5 במרץ 1936. המעצב הראשי היה R.J. Mitchell. הכנפיים שלו מיוחדות ועזרו לו להגיע למהירות גבוהה.

הספיטפייר זכה לפרסום בקרב על בריטניה. בקרב זה מטוסי ספיטפייר נלחמו מול מטוסים גרמניים שנקראו מסרשמיט (שם של הדגם). הספיטפייר יכול להסתובב טוב מאוד (רדיוס פנייה הוא כמה רחב הסיבוב).

היה לו בעיה במנוע הקדם־מלחמתי: המאייד (חלק שמזין דלק) הפסיק לעבוד בתנאים קשים. הבעיה תוקנה בדגמים מאוחרים.

היו דגמים ימיים שנקראו Seafire. מפעלים בנו אלפי ספיטפיירים, בסוף יוצרו יותר מ־20,000 מטוסים. חלקם שימשו לאימון והיו גם דגמים שניים מושבים.

המצרים השתמשו בספיטפיירים ב־1948. גם ישראל קיבלה ושיקמה ספיטפיירים אחרי הקמת המדינה. מטוס אחד שנקרא "ישראל 1" נבנה מחלקים שמצאו בארץ.

כמה מטוסים נשמרו במוזיאון. אחד מהם, "הספיט השחור", טס באירועים והוא שמור במוזיאון חיל האוויר בחצרים.

keywords: ["ספיטפייר", "מטוס קרב", "קרב על בריטניה", "Seafire", "R.J. Mitchell", "ישראל 1"]