סחלין

סחלין (ברוסית: Сахали́н) הוא אי ארוך וצר בצפון האוקיינוס השקט. הוא נמצא בין קווי הרוחב 54°24 ו־45°50 צפון. זהו האי הגדול ביותר בפדרציה הרוסית וה־22 בגודלו בעולם. עיר הבירה היא יוז'נו־סחלינסק. סחלין שייך למחוז סחלין, שכולל גם את האיים הקוריליים. יפן טענה בעבר על חלקים מהאזור, אך כיום אינה טוענת בעלות על סחלין עצמו.

האי מאוכלס מאז תקופת האבן החדשה. המתיישבים הראשונים היו שבטי הקסיאנבי והחזא, שתלו את פרנסתם בדיג. סין טענה לבעלות על האי בתקופת שושלת צ'ינג, אך לא החזיקה בו בפועל. רוסיה החלה לשלוט בו במאה ה־18 והשתמשה בו לעתים כאזור גלות. בשנת 1855 הוסכם על ריבונות משותפת עם יפן. ב־1875 הועבר האי כולו לרוסיה במסגרת חוזה סנקט פטרבורג, ואיי קוריל הועברו ליפן. ב־1905, לאחר מלחמת רוסיה, יפן, עבר החלק הדרומי לשליטת יפן. ב־1945 הועבר החלק הדרומי לברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנת 1890 ביקר באי אנטון צ'כוב ותיאר שם את מצוקת האסירים. ב־27 במאי 1995 התרחשה רעידת אדמה בעוצמה 7.6 (מגניטודה לפי מומנט, מדד לחוזק רעידת אדמה) ונהרגו כ־2,000 איש.

סחלין שוכן בין ים אוחוצק לים יפן. בצפון הוא מופרד מהיבשת על ידי מצר הטטרים, רוחבו נקודתי רק 7.3 קילומטר (מיצר הוא מעבר מים צר בין חופים). בדרום מפריד מצר לה פרוז את סחלין מהאי הוקאידו של יפן. שטח האי הוא כ־78,000 קמ"ר; אורכו כ־948 ק"מ ורוחבו נע בין 25 ל־170 ק"מ. לאורך האי משתרעים שני רכסים מקבילים מצפון לדרום. גובה ההרים נע בין 600 ל־1,500 מטרים. ההר הגבוה ברכס המערבי הוא איצ'רה (1,481 מ') וברכס המזרחי לופטין (1,609 מ'). עמק טים־פורונאיסקי מפריד בין שני הרכסים.

כלכלת סחלין נשענת על משאבים טבעיים. האי מייצא נפט, גז, פחם, ומוצרי יער ודגים. החקלאות מוגבלת בגלל עונת גידול קצרה של פחות מ־100 יום בשנה. לאחר נפילת ברית המועצות גדלה שאיבת הנפט והוכשרו חוזים לתאגידים רב־לאומיים. הערכות מדברות על מאגרי נפט של כ־14 מיליארד חביות וגז בכ־2,700 קמ"ע. בשנות ה־90 נחתמו חוזים גדולים והושקעו סכומים משמעותיים בתשתיות האי.

אוכלוסיית האי נמצאת בירידה. נכון ל־2009 חיו בסחלין כ־500,000 תושבים. העיר הגדולה והמרכזית היא יוז'נו־סחלינסק, עם כ־180,700 תושבים. כ־85% מהתושבים הם רוסים. קבוצות נוספות כוללות אוקראינים, קוריאנים, בלארוסים וטטרים. העמים המקומיים כוללים ניבחים ואורוקים. בעבר גרו באי גם בני האינו, אך רובם עברו להוקאידו לאחר מלחמת העולם השנייה.


באי יש כביש ראשי שאורכו כ־560 ק"מ ומקשר יישובים מצפון לדרום. הכביש עובר בקרבת הר לופטין ומחבר ערים ועיירות מרכזיות. יש מסילת ברזל באורך כ־127 ק"מ, שחוצה אזורי ביצות ומשרת קווים מקומיים.

סחלין הוא אי גדול בצפון האוקיינוס השקט. זהו האי הגדול ביותר ברוסיה. העיר המרכזית היא יוז'נו־סחלינסק.

האדם חי בסחלין מאז תקופת האבן החדשה. בעבר סחלין היה נתון למאבקים בין סין, רוסיה ויפן. ב־1875 האי כולו עבר לרוסיה. אחרי מלחמת רוסיה, יפן ב־1905, דרום האי נמסר ליפן. ב־1945 הדרום חזר לידיים סובייטיות. בשנת 1890 ביקר שם הסופר אנטון צ'כוב. ב־1995 הייתה רעידת אדמה חזקה שבה נהרגו כ־2,000 בני אדם.

סחלין נמצא בין ים אוחוצק לים יפן. בצפון מפריד מצר צר בשם מצר הטטרים, רוחבו 7.3 ק"מ (מיצר הוא מעבר מים קטן בין חופים). בדרום מפריד מצר לה פרוז את סחלין מהאי הוקאידו שביפן. שטח האי כ־78,000 קמ"ר. אורכו כ־948 ק"מ. יש שני רכסי הרים ארוכים. ההרים יכולים להגיע לכ־1,600 מטרים.

הכלכלה מבוססת על נפט, גז, פחם, יערות ודיג. החקלאות קטנה, כי עונת הגידול קצרה מאוד (פחות מ־100 יום בשנה).

נכון ל־2009 חיו בסחלין כ־500,000 תושבים. רוב התושבים הם רוסים. בעבר גרו שם גם בני האينو, ורבים מהם עברו להוקאידו אחרי המלחמה.


יש כביש ראשי שאורכו כ־560 ק"מ. יש גם מסילת ברזל קצרה של כ־127 ק"מ.