בכלכלה, סטגפלציה היא מצב שבו יש אינפלציה גבוהה (עלייה כללית במחירים), צמיחה כלכלית מאטה ושיעור אבטלה גבוה. המונח מגיע מהמילים סטגנציה ואינפלציה ונוצר ב-1965. סטגפלציה יוצרת דילמה למדיניות: צעדים להורדת אינפלציה עלולים להחמיר את המיתון ולהפך.
כלכלנים מסבירים סטגפלציה בשתי משפחות עיקריות של סיבות. ראשית, הלם אספקה שלילי, ירידה בכושר הייצור או מחסור במשאבים חשובים, יכול להעלות מחירים ולהקטין ייצור. דוגמה קלאסית היא עליית מחירי הנפט בשנות ה-70.
שנית, מדיניות מקרו-כלכלית לקויה יכולה לתרום. הזרמה מוניטארית מופרזת (יותר מדי כסף במחזור) עשויה לגרום לאינפלציה, בעוד רגולציה מיותרת או תמריצים שגויים עלולים להוריד תמריץ לייצור וכך להאט את הצמיחה.
לפני שנות ה-60 האמונה השלטת הייתה שאינפלציה ומיתון סותרים זה את זה, כפי שמתבטא בעקומת פיליפס (קשר בין אבטלה לאינפלציה). פרידמן ופלפס הסבירו שאם אנשים מצפים לאינפלציה, העקומה זזה, והתפיסה הפשוטה נכשלה.
ניאו-קיינסיאנים עכשוויים מבדילים בין אינפלציה שנובעת מביקוש לאינטלציה שנובעת מהיצע. סטגפלציה נתפסת כאן כתוצאה מאילוץ היצע, עלייה בכמויות ועלויות הייצור, שאינה נגזרת מכלי מדיניות רגילים.
תאוריות היצע מקשרות סטגפלציה לשיבושים בהיצע, כמו מחסור בחומרי גלם או שליטה ממשלתית נוקשה. המחסור מעלה עלויות, מקטין היצע ומוביל לעליית מחירים ולירידת תוצר.
במקרה של שנות ה-70 התקיימו שני הלכי אספקה משמעותיים: פיקוח שכר ומחירים של 1971 והחרפתו, ומשברי הנפט של 1973 שגרמו לקיטון בהיצע הנפט. שילובם יצר מחסור ומשבר אנרגיה שהוביל לעליות מחירים והאטה בייצור.
פתרון מרכזי הוא שיקום ההיצע: למצוא תחליפים, לייעל ניצולת משאבים או להגדיל את הייצור של חומרי היסוד. בשנות ה-80, ייעול אנרגיה והגברת ייצור נפט עזרו להיחלץ מהמשבר.
מחקר ראה לאחרונה כי הלם אספקה שלילי הוא מרכיב מרכזי בסטגפלציה, יחד עם מדיניות מוניטרית שגויה. חוקרים כמו בלנצ'ארד הציעו ששילוב של הלם אספקה וציפיות שגויות תרם לסטגפלציה של שנות ה-70.
נאו-קלאסיים מדגישים שגורמים ממשיים קובעים תוצר ותעסוקה, בעוד שמשתנים נומינליים כמו כמות הכסף משפיעים על אינפלציה בלבד. לפי ראייה זו, סטגפלציה נגרמת משילוב של טעויות מדיניות ממשלתית שמשפיעות על ההיצע והזרמת כסף מופרזת.
ברוב המודלים המקובלים מוקנים תפקידים שונים לטווחים הזמנים: שינויים בכסף משפיעים בטווח הקצר, אך לטווח הארוך הכסף נטיבי (לא משפיע על תוצר ממשי). לכן סטגפלציה קצרה מקושרת ללם היצע; סטגפלציה מתמשכת מוסברת לעיתים כתוצאה ממדיניות כושלת.
הצעה ישראלית רואה בסטגפלציה חלק ממאבקי כוח עסקיים וכלכליים, שבהם מיזוגים וריכוז כלכלי משפיעים על מחירים וייצור.
יש תיאוריות שרואות סטגפלציה כתוצאה מטעויות מוניטריות בלבד, ותומכי האסכולה האוסטרית מדגישים את ההשפעה השלילית של הדפסת כסף על חלוקת המשאבים והצמיחה.
בתגובה לסטגפלציה, הפדרל ריזרב של ארה"ב בהובלת פול וולקר העלה ריבית חדה בשנים 1979, 1983. המהלך דיכא אינפלציה אך גרם למיתון קצר ולעלייה באבטלה. עד שנות ה-80 החלו להתהוות סימני התאוששות.
סטגפלציה היא מצב כלכלי שבו המחירים עולים, הכלכלה נחלשת ויש אבטלה גבוהה. אינפלציה זה עלייה כללית במחירים. סטגנציה זה עצירה או האטה בצמיחה.
סטגפלציה יכולה להיגרם כשיש מחסור בחומרי גלם. דוגמה חשובה היא עליית מחירי הנפט בשנות ה-70.
גם מדיניות כלכלית שגויה יכולה לגרום. אם מדפיסים יותר מדי כסף זה מעלה מחירים.
בשנות ה-70 הייתה גם בעיית אספקה וגם מדיניות לא יעילה. זה גרם לעליית מחירים ולאבטלה בו־זמנית.
הפתרון הוא להחזיר את האיזון: למצוא תחליפים, לחסוך באנרגיה ולהגדיל את הייצור. הבנקים המרכזיים גם מעלים ריבית כדי להוריד אינפלציה.
תגובות גולשים