סטיב מקווין

סטיב מקווין (24 במרץ 1930, 7 בנובמבר 1980) היה שחקן קולנוע אמריקאי, שהתפרסם בעיקר בסרטי פעולה ובמרדפי מכוניות.

טרינס סטיבן מקווין נולד באינדיאנה. אביו, טייס פעלולים בקרקס אווירי, עזב אותו מוקדם. גם אמו נטשה אותו בילדותו, והוא גודל על ידי דודו קלאוד. בגיל 12 עבר לגור בלוס אנג'לס עם אמו ובעלה החורג.

בנעוריו הסתבך במריבות רחוב, ואמו שלחה אותו לבית ספר תיכון. ב-1947 התגייס לחיל הנחתים של ארצות הברית ושירת עד 1950. ב-1952 התחיל ללמוד משחק והתקבל לאולפן השחקנים של לי סטרסברג (מוסד ללימוד משחק), מתוך 2,000 מתמודדים רק הוא ומרטין לנדאו התקבלו.

הוא התחיל בתיאטרון ובטלוויזיה. בין הופעותיו המוקדמות היו ההצגה בברודוויי A Hatful of Rain (1955) וסדרת הטלוויזיה Wanted: Dead or Alive. הופעת הקולנוע הראשונה שלו הייתה ב-1956, והתפקיד הראשי הראשון הגיע ב-1958 בסרט האימה התקציבי "הבועה", שהפך לסרט פולחן.

הפריצה ההוליוודית הגיעה עם "שבעת המופלאים", חידוש ל"שבעת הסמוראים" של אקירה קורוסאווה. המשיך להצטיין ב"הבריחה הגדולה" וב-1966 נכנס לשורה של תפקידים גדולים, כולל מועמדות לפרס אוסקר על תפקידו ב"היאנגצה הגועש" (רבים רואים בו את מיטב הופעותיו). בשנות השישים שיחק גם ב"נבדה סמית'" וב"הנער מסינסינטי".

מקומו ככוכב בעשורים הבאים התבסס בסרטי פעולה וסרטי מתח כמו "בוליט" ו"פרשת תומאס קראון". מקווין אהב סיכונים ומרדפי מכוניות. למרות שמפיקים לא אפשרו לו לבצע את כל הסצנות המסוכנות מסיבות ביטוח, הרבה מרדפי הרכבים בסרטיו נעשו בזכות הנהיגה והיכולות שלו.

הוא שיחק גם בז'אנרים אחרים, למשל ב"הפרחחים". ב-1972 כיכב בסרט "הבריחה" ושם הכיר את אשתו השנייה, אלי מק'גרו. ב-1973 שיחק לצד דסטין הופמן ב"הפרפר".

בסוף שנות ה-70 אובחן כחולה במזוותליומה, סוג של סרטן (ממאיר) שמערב לעיתים את הריאות. הוא נפטר ב-7 בנובמבר 1980 בסיודאד חוארס שבמקסיקו, בגיל 50, כתוצאה מהתקף לב אחרי ניתוח להסרת גרורה בריאה.

נשוי שלוש פעמים: ב-1956 נישא לנייל אדמס, ונולדו להם שני ילדים. ב-1973 נישא לאלי מק'גרו; הם גירשו ב-1978. ב-1980 נישא לברברה מינטי. מקווין נודע באהבתו למכוניות מהירות, לאופנועים ולספורט אתגרי.

סטיב מקווין (1930, 1980) היה שחקן קולנוע מפורסם. הוא אהב מכוניות מהירות ואופנועים.

נולד בשם טרינס סטיבן מקווין. כשהיה קטן אבא ואמא עזבו אותו. דודו גידל אותו. בגיל 12 עבר לגור בלוס אנג'לס עם אמו.

כילד הסתבך עם כנופיות רחוב. כשהיה צעיר הצטרף לחיל הנחתים. אחרי השחרור התחיל ללמוד משחק באולפן של לי סטרסברג (מקום שמלמד משחק).

הוא הופיע בתיאטרון ובטלוויזיה. בסרטים מוקדמים היו לו תפקידים ב"הבועה" וב"שבעת המופלאים". הוא נתן הופעות חזקות גם ב"הבריחה הגדולה" וב"הבריחה". בסרטים רבים יש מרדפי מכוניות. מקווין נהג בעצמו הרבה פעמים.

בסוף חייו חלה במחלה קשה בשם מזותליומה. זו מחלה שקשורה לעיתים לריאות. הוא נפטר ב-1980 במקסיקו, בגיל 50, אחרי ניתוח.

היה נשוי שלוש פעמים. הייתה לו משפחה וילדים. אהב ספורט אתגרי וכוח מהירות במכוניות ובאופנועים.