סטיגמטה

'''סטיגמטה''' (ביוונית: "דקירה" או "צלקת סימן בעלות") הוא השם לפצעים שנחשבו תואמים לפציעות שישו בזמן הצליבה. היום המונח מתאר הופעה של פצעים כאלה על גופם של מאמינים נוצרים, לעתים כתופעה שמייחסים לה משמעות אלוהית.

הסימנים לרוב דומים ל"חמשת הפצעים הקדושים": ארבעה פצעים בכפות או מפרקי הידיים והרגליים, שנגרמו על ידי מסמרים, ופצע בצדו הימני שנגרם לפי המסורת מדקירת חנית. אצל חלק מהסטיגמטיסטים נראו גם פצעים על המצח, בדומה לכתר הקוצים, ופצעי הצלפות על הגב.

במהלך ההיסטוריה דווחו כ־500 מקרים של סטיגמטה. הסטיגמטיסט הראשון והמפורסם הוא פרנציסקוס הקדוש, שמסופר שקיבל את הפצעים בשנת 1224 בעיר לה ורנה שבאיטליה. מאז הופיעו מדווחים רבים אחרים, בעיקר נשים. מהמאה ה־20 בולט המקרה של האב פיו, כומר איטלקי שסבל מסטיגמטה שנים רבות. הוא הוכרז כקדוש ב־2002, אך סטיגמטה עצמה לא נחשבה לאחד משלושת הניסים הנדרשים לעלייתו לדרגה זו.

באופן רשמי הכנסייה הקתולית מצדדת בזהירות. היא אינה מכירה במרבית המקרים, ומזהה רק כמה מקרים בולטים כתיקניים, כגון פרנציסקוס הקדוש וקתרינה מסיינה.

חלק מהמקרים התגלו כמזויפים, כמו מגדלנה דה לה קרוז, שהודתה בכך. עם זאת, רבים מהמקרים לא הוכחו או הופרכו באופן מוחלט.

יש הסברים פסיכוסומטיים, כלומר הגוף עלול להגיב לשלב רגשי או מנטלי בעוצמה, עד להופעת דימום אמיתי. טיעון אחר הוא שמקרים מסוימים נגרמו על ידי אנשים עם תסמונת מינכהאוזן, הפרעה נפשית שבה אדם מפגין או מזייף מחלה כדי לקבל תשומת לב וטיפול.

'''סטיגמטה''' פירוש המילה ביוונית הוא "דקירה" או "צלקת סימן בעלות". כך קוראים לפצעים שנחשבו כמו הפצעים של ישו בצלב.

לרוב מדובר בחמישה פצעים: בידיים, ברגליים ובצד הגוף. לפעמים גם ראו פצעים על המצח.

במהלך ההיסטוריה דיווחו על כ־500 אנשים שקיבלו פצעים כאלה. הפרנציסקוס הקדוש נחשב לראשון שקיבל אותם, בשנת 1224. בסוף המאה ה־20 היה כומר איטלקי בשם אב פיו שנודע בכך. הכנסייה הקתולית מכירה רק בכמה מקרים בודדים.

חלק מהמקרים היו מזויפים. יש אנשים שהסבירו זאת כך: הגוף יכול להגיב לחוויות חזקות של מחשבה ורגש, ואז יכול להופיע דימום אמיתי. יש גם אנשים שמזייפים פציעות כדי לקבל תשומת לב. זה נקרא תסמונת מינכהאוזן, שם של הפרעה שבה אדם מזייף מחלה כדי שאחרים יתנו לו טיפול ועזרה.